מטרופולין (ג'וש אנגלים) הוא יוצר מבוסס בריטניה של מוזיקת סינת-ווב. הוא יוצר מוזיקה סחורה בנוסטלגיה ומלא במנגינות רגשיות שלוקח מאזינים למסע קולי. דיברתי איתו על איך התחיל עם מוזיקה, את תהליך היצירה שלו והיכן הוא רוצה לקחת את המוזיקה שלו בעתיד.
קארל מאגי: מה התחיל את התשוקה שלך ליצירת מוזיקה באופן כללי?
ג'וש אנגלים: אני לא יכול להגיד לך מתי בדיוק הייתה נקודת המפנה, אבל בסביבות 2011 אני זוכר שהקלטתי כריכות באמצעות Audacity ומיקרופון USB ממש ישן שהגיע עם Guitar Hero. הם נשמעו מזוויעים אבל היה משהו בטקסיות ובתהליך הקלטת האודיו שבאמת התחילו את אהבתי אליו.
בשלב זה, עדיין לא הייתי בקיאים במוזיקה אלקטרונית והייתי מושקע מאוד בסצנת התחדשות האימו והגראנג ', שם הקשבתי להרבה להקות כמו מרתף, כותרת התפקיד, ואזרח. עדיין עשיתי את דרגות ה- A שלי באותה העת ולא היה לי שום מושג מה רציתי לעשות אחרי זה, אבל משהו לחץ לקראת סוף השנה השנייה שלי והתשוקה הגוברת שלי ליצור ולהקליט מוזיקה הייתה אינדיקציה לי שאני יכול אולי להמשיך בזה כקריירה. החלטתי ללכת לקולג 'וללמוד טכנולוגיית מוזיקה, שם באמת פרחה התשוקה שלי ופיתחתי טעם אקלקטי יותר במוזיקה.
KM: מה זה עם synthwave שגרמה לך לראשונה ליצור את סגנון המוסיקה הזה?
JA: Synthwave כז'אנר היה זר לי לחלוטין עד 2015. אני חובב Fightstar ענק, אז כששמעתי שדן ואלכס היו מעורבים בפרויקט חדש תחת הכינוי GUNSHIP בשנת 2015, מייד התעניינתי. הייתי אז באוניברסיטה ואני זוכר היטב את האזנה לראשונה לעוף לחיים שלך, שהיה הטעם הראשון שלי מגלי סינטיס. אני זוכר שהייתי מוצפת לגמרי ברגש ובנוסטלגיה, עד כדי כך ששיחקתי את אלבום הבכורה שלהם מספר פעמים באותה הישיבה.
בתחילה, אני חושב שמה שמשך אותי לתיעוד היה ההיבטים המעוררים והנוסטלגיים בלבד. כשגדלתי אבי תמיד היה מנגן תקליטי סינט-פופ וניו-וייב ברחבי הבית וברכב; להקות כמו Depeche Mode, Yazoo, Soft Cell, Frankie הולכת להוליווד וכו '; בשנת 2015 עדיין לא התנסיתי במוזיקה אלקטרונית-סינתטית-כבדה ועכשווית, כך שקישרתי, באופן סביר, את הזהות הקולית והמכשור באלבום GUNSHIP בלעדית לילדותי. הקשר הסנטימנטלי והרגשי שיש לי לאלבום ההוא היה ללא ספק הזרז מאחורי מקורותיה של מטרופוליס.
KM: מי הם חלק מהאמנים המוזיקליים שמהם אתה שואב השראה ומדוע הם נותנים לך השראה?
JA: רצח מיטש תמיד השפיע עליי בצורה חכמה בייצור. כמפיק, אני תמיד שואף להפוך את התערובות שלי לברורות ופריכות ככל האפשר, וב 90% מהזמן אשתמש במסלול Mitch Murder כדי להתייחס אליו כשאני מתערבב מכיוון שידע ההפקה שלו נשגב באמת. מבחינת כתיבת השירים והנרטיב הקולי, הייתי אומר שללה קלט ופינגרוב השפיעו רבות על הסגנון המוזיקלי שלי. ללה קלט פשוט קסם אתרי מסוג זה עליהם הם משתמשים בשילוב מושלם של סינתזרים, מבנה והתקדמות אקורדים כדי להעניק לשירים שלהם הקשר רגשי. אני חושב שהיכולת לכתוב גם בלדה ערמומית כמו This Is All We Know וגם רצועה מלאה באנרגיה כמו Digital Power באמת מראה עד כמה המומחיות שלהם בכתיבת שירים מורכבת ומוכנה. פעולה זו של ייצוג מדויק של רגש באמצעות מנגינה ובחירות קוליות היא רעיון שאני תמיד מנסה לשלב במוזיקה שלי.
אני חושב שפינגרוב בהחלט השפיעו עלי להיות יותר מודעים וקשובים בבניית נרטיב קולי לאורך כל מסלולי. השירים שלהם לרוב יתפתחו ויתפתחו בצורה מבנית, מאפיין שלדעתי חשוב שכן הוא לוקח את המאזין למסע דרך האירועים המניעים את השיר. זה מושג שניסיתי לשלב ולהדגיש לאורך האלבום החדש. Bicep ו- Tonebox הם שני אמנים שהתחילו לאחרונה לעורר אותי. גיליתי אותם רק לאחרונה אבל הגישה הניסיונית שלהם לסינתזה ממש עודדה אותי לחקור מערך רחב יותר של טקסטורות וגוונים בעבודתי.
KM: תן לי לרוץ מהתהליך היצירתי שלך כשאתה עוסק במנגינות חדשות.
JA: באופן כללי, אני לא מתיישב בכוונה להתחיל ליצור מסלול חדש, אני מרגיש שזה מגביל אותי כמעט. אני מקדיש זמן רב להתנסות בסינתזה בניסיון לייצר צלילים המעוררים את עידן שנות ה -80, שלדעתי זהו מושג שאפשר להתעלם ממנו לעיתים רחוקות. בהחלט קיימת נוסחה עדינה ליצירת מוזיקת גלי סינטיס, והבחירה בעיצוב הסינתיסייזר היא בהחלט מרכיב חשוב. הטמעה של צלילים שמאפיינים את העבר בהחלט מוסיפים לחוויה הסנטימנטלית של האזנה לסינת-גלים, ובאותה מידה שימוש בסוג סינתזה או צלילים לא נכונים יכול באמת להוציא את המאזין מכל המושג והאסתטיקה סביב הז'אנר, ולכן זה מאוד חשוב ל אותי כשניגשים למוזיקה שלי.
בדרך כלל אני משתמש בחיקויים דיגיטליים של סינתזרים אנלוגיים כמו MiniV, DX7, הנביא V ו- JX-8P. כשאני מוצא צליל שאני אוהב במיוחד, ניגון בדרך כלל מגיע אלי באופן טבעי ואני בונה סביבו את שאר השיר. אני מוצא שזה מועיל עם זרימת העבודה שלי לשכבה של ארפג'ואים שונים ולהתקדמות יחד, ואז לפרק אותם על ידי מציאת מקומות רלוונטיים לסנן אותם פנימה והחוצה לאורך השיר. בדרך זו אני יודע שהם יעבדו בכל מקום במסגרת המסלול.
KM: מה מצב סצנת הגלים הסינתטי בבריטניה?
JA: Synthwave הוא עדיין ז'אנר נישה מאוד בבריטניה, אבל יש כמה אמנים ומארגנים מדהימים שדוחפים את הסצינה ברגע זה. יש לך אמנים כמו VHS Dreams, Futurecop !, ולה קסט שכבר קבעו את הרף לסטנדרט של Synthwave שיוצא מבריטניה ואני בטוח שכולם מחכים בשקיקה להוצאת האלבום החדש של GUNSHIP שהולך להיות ענק . יש לך גם אמנים כמו בקט שאולי לא ידועים כל כך, אבל בטוח שיכולים לספק יצירות פנומנליות. אני חושב שהסצנה כאן רק תמשיך לגדול ואירועים כמו המופע האחרון של ארקייד הלילה במנצ'סטר עם רוברט פרקר ובמת הטק נואר שהוצגו בפסטיבל סטנדון קריטינג השנה הם עדות לפופולריות הגוברת שלו.
KM: ספר לי עוד על האלבום האחרון שלך ואיך ניגשת להכין אותו?
JA: בתחילה כבר היו לי שני שירים שנכתבו לאלבום כבר בדצמבר 2017, שהיו Open Late ו- Undercover . במהלך שני פגישות כתיבה מוקדם יותר השנה התברר כי הזהות הקולית שלי מתרחקת מהסגנון של מסלולי התפתחותם ומתפתחת למשהו אחר לגמרי, ולכן החלטתי לשחרר אותם כסינגלים. התחלתי למצוא את עצמי מסתובב בחזרה ל- DX7 ככל שהפגשי הכתיבה החלו להתקדם, שם זה הפך להיות מצרך של חתימת ההפקה שלי לאורך האלבום.
אני מלהטט עם הרעיון של אלבום נושא / קונספט במשך תקופה מסוימת לאורך כל תפיסת האלבומים, אך אף אחד מהרעיונות שלי לא היה מספיק משכנע בשבילי להמשיך. בסביבות מאי נכתבו Midnight Plaza ו- Sunset Drive בכוונה להיות ייצוגים קוליים של תרבות מיאמי, והם היו בין אחרוני השירים שפותחו לאלבום. מכאן התברר כי נרטיב האלבום אליו חיפשתי כבר התגבש באופן טבעי בצורה של תיעוד חוויה במיאמי של שנות השמונים, והרעיון של ג'ק פישר באורח אורגני.
KM: לאן היית רוצה לראות את הקריירה שלך בעתיד?
JA: הייתי שמח מאוד להיות מעורב בפסקולים לסרטים / משחקים בהשראת רטרו אם הייתה ההזדמנות. לאחרונה צפיתי בקיץ 84 ול לה מטוס ניפץ אותו לחלוטין לפסקול. עבודותיהם באמת הוסיפו לעומק הסרט והחמיאו למצב הרוח. כבר התחלתי לעבוד על כמה פרויקטים של פסקול עם מבחר שונה של מצבי רוח וציורי קול בעיניי Stranger Things ו- Summer Of 84. זה רק כדי לבנות תיק עבודות המיועד לפסקולים כהכנה לפגישה. מופעים חיים וסיורים בהחלט נמצאים ברשימה שלי, אבל אני רוצה קודם כל לקבל קצת יותר חומר מאחורי מטרופוליס, מכיוון שזה פוטנציאל שצריך לממן כראוי. עם זאת אם היה מספיק ביקוש להופעות חיות, אני בטוח שאפשר לסדר משהו. מבחינת מוזיקה, אפשר בהחלט לצפות ממני אלבום נוסף בעתיד וג'ק פישר בהחלט יחזור.
KM: איך אתה מחדש את עצמך באופן יצירתי?
JA: אני בהחלט חושב שזה טוב לקחת זמן מהפרויקטים כדי לאפשר לקוואי הגז לשכך ולהטעין את הסוללות. כרגע אני לוקח קצת פסק זמן מהסינת-גלי ומפנק לפרויקטים מוזיקליים רבים אחרים. אני חושב שביצוע זה מעניק לך נקודת מבט רעננה ומאפשר למוח שלך להתמלא באוסף השראה חדש לגמרי שמוכן לצאת לנקודה הבאה. לפעמים זה גם עוזר לי באופן יצירתי פשוט פשוט להטעין את הראש בסרטים של שנות ה -80. גשם שחור, הנערים האבודים, עסקים מסוכנים ו- Roadhouse בדרך כלל זורמים מיצים יצירתיים שלי. אין ספק שאנחנו יכולים לפעמים לפקפק בעצמנו כמפיקים על ידי השוואה בין היצירה שלנו לחלוצי הסצנה, ולכן מדי פעם אני צריך לקחת צעד אחורה ולהזכיר לעצמי שאנחנו רק אנושיים ומוזיקה הכי טהורה שהיא צורת ביטוי שמשמעותה לכל אחד ואחת מאיתנו בדרך זו או אחרת.
