איכשהו Axl מסמר אותו ברשומה זו
דמוקרטיה סינית היא לא באמת אלבום של Guns N Roses, נכון? זה אלבום של Axl Rose Solo יותר מכל דבר אחר. איזה אלבום סולו פנטסטי זה בכל זאת. היי, אני אוהב את סלאש, איזי, דאף וסטיבן טו, אבל בואו נהיה כנים כאן, GNR הוא אקסל רוז, הוא הבחור האחד שאתה לא יכול להחליף.
זה מוזר לי, איך היה מתחת לרדאר הדמוקרטיה הסינית עם שחרורו בשנת 2008. אני מאמין שהיא טובה כמעט כמו תיאבון להשמדה . בדרך כלל אני יכול לדעת אם התקליט הוא קלאסי בגלל הסיבוב המחודש של האלבום. התלבשתי את התקליט הזה עם שחרורו, ואני חייב להתוודות שהוא מקבל סיבוב רגיל 8 שנים אחר כך.
כתיבת השירים היא מהממת על הדמוקרטיה הסינית . איכשהו Axl מצליח לגרום לאלבום להישמע כמו GNR קלאסי, ובכל זאת עם צליל מודרני או לפחות עכשווי.
הוא עדיין ארצי כמו שהיית מצפה שאלבום של Guns יהיה, סגנון חיה, שמעולם לא מציע התנצלות.
הסוד של אלבום זה הוא בגרותו. הבחור הזה עבר הרבה בחייו, והוא לא חתול רגיל, הוא מעביר את כולנו על הדמוקרטיה הסינית. אני חושב שבגלל שהאלבום הזה לקח כל כך הרבה זמן להוסיף לאיכות. כמו תיאבון להשמדה, שנים חלפו לפני יציאתו, כל אותן שנים נשפכות על האלבום. תיאבון ארך חיים שלמים, ואילו הדמוקרטיה הסינית לקחה את מה שנראה כמו חיים שלמים, 17 שנה. אני לא סופרת את אירוע הספגטי משנת 1993 באותו ציר זמן.
זה אלבום שצומח עליכם, במיוחד אם אתם מסתכלים על החיים, והפוליטיקה שלהם, פוליטית וחברתית גם יחד עם ספקן, אם לא כפוף פרנואידי. אין ספק שאתה מתייחס להרבה שמקורם בתוכן הלירי.
האם זה היה שווה לחכות?
אם עקבת אחרי הלהקה, וכל הניסויים והמצוקות שלהם, אני חושב שאתה באמת יכול להעריך את המוזיקה, במיוחד אם אתה מסוגל לקבל את ההתעסקות עם צליל ה- GNR. אני חושב שבתחילה האלקטרוניקה נראתה לי מוזרה, אבל שנים אחר כך היא תואמת את אוזני.
GNR לימד אותי שמוזיקה לא נוחה יכולה להפוך לנוחה, במיוחד כשאתה יכול להתייחס לאותה מנטליות "למעלה שלך" שרוז מביעה בצורה כה רהוט עם f-bomb אחרי f-bomb.
תמיד הקפדתי מקרוב למאבקי החיים של אקסל. לא שאני פרנואידית או לא מוטענית בעצמי, אלא אני מתפעל מהגאונות באופן שהוא מביע את עליותיו ומורדותיו של חייו דרך השיר.
הפעם האחרונה ששמענו את Guns לפני הדמוקרטיה הסינית הייתה דרך אלבום האירוע שלהם בספגטי נשכח. איבדתי לחלוטין את התקווה בלהקה עד שנת 2000, כגיטריסט סלאש, הבסיסט דאף מקגגן, והמתופף מאט סורום, אחד אחד עזבו את הלהקה.
זה נראה כאילו אקסל פשוט אבוד לעולם, ואולי הוא עצמו הוכה על ידיו. חשבתי שאולי הוא התלהב מכדי שיוכל להוציא שוב מוזיקה חדשה? למרבה המזל הוא עדיין עמוק כמובן, ופרנואיד, הכל בא לידי ביטוי באלבום.
"טוב יותר"
איזה סוג של צליל יש לדמוקרטיה הסינית?
הנגיעות המודרניות עליהן דיברתי קודם יכול היו להיות אסון אם נעשה בצורה לא נכונה. אני חושב על "עדיף" ועל ההקדמה שלו באופן ספציפי, זה מושלם ביושר לאוזניי.
שני סגנונות מוזיקה?
מבחינתי הדבר המובן מאליו לגבי Chines Democracy, במוזיקה יש בבירור 2 צלילים שונים: צליל ה- GNR הקלאסי, והמיזוג הרוק ההיברידי החדש הזה של רוק קשה עם צלילים מגוונים, כולל אותם אלקטרוניקה.
הרוב יגידו לך ש"טוב יותר "הוא הרצועה הכי טובה באלבום, אני מסכים שזה אחד הטובים ביותר, וברור שיש לו כמה ממילות החיים הטובות ביותר של רוז פרנואידית. מי לא הוזהר בזמן כלשהו על ידי חברים ובני משפחה על הדרך בה אתם יורדים עם חבר או חברה מסוימים? אנחנו אף פעם לא לומדים, נכון?
בשבילי, הרצועות "לוכד בשדה השיפון" ו"הייתה זמן "בולטות כחלק מהיצירות הכי בוגרות ועשויות היטב ששמעתי במוזיקת רוק בעשרים השנים האחרונות.
רצועת הכותרת ו- "Riad והבדואים" הם דוגמאות נהדרות לצליל הרוק הקשיח החדש יותר שפותחה על ידי Axl, וקטעים כמו "IRS" ו- "Revenge of Shackler" נשמעים שוב לצליל GNR וינטג 'מגירה.
הרבה קורה באלבום הזה, זה רוק מתקדם; תבשיל סגנונות עבה, עם ניואנסים אלקטרוניים שעשויים לכבות את המעריצים הקלאסיים.
אתה יודע שאקסל הלך לכיוון הזה עם רצועות באלבומי האשליה, עם המון גיבויים וצלילים מוזרים. אחד הפגמים של אותם אלבומי אילוזיה כפולים היה אופי הכפייה של ההאטות, הם נראו מגושמים בנקודות, נראה כאילו ההאשמות התווספו ברגע האחרון.
אקסל גם נטה להניח רצועות קוליות נוספות יותר מדי על תקליטי האשליה, מה שהסיח את דעתי מהמוזיקה שאליה האזנתי. אני לא מסיח את דעתו ככה כאן.
"התפסן בשדה השיפון"
קולו של אקסל וההכפפות
על הדמוקרטיה הסינית כל ההאטות והתוספות לעולם אינן נראות מחוץ למקום ולא מבוטלות.
ג'ונגל הצליל העבה הזה במוחו של אקסל איכשהו נראה הגיוני, אולי בוגר יותר הוא רוז בימינו? הקול של רוז עדיין נשמע מדהים, והוא עדיין יכול לכתוב שיר טוב
דבר נוסף שדאגתי לו, היה איך קולה של רוז יתמיד אחרי יותר מעשור שיא? לאיש עדיין יש את זה על הדמוקרטיה הסינית, סגנון חתימת המרשם העליון מעולם לא נשמע טוב יותר. הוא עדיין משנה את האינטונציה של קולו כך שתתאים לצורך הרצועה לאפקט רב.
אף פעם לא שומעים את אקסל מוזכרת ככותבת שירים נהדרת בכל הזמנים, לא בטוח למה? סגנון "חיו אותו" הנבון ברחוב זוכה להתייחסות לאדם הפשוט.
העובדה שהוא עדיין כותב על צמצומים ואכזבה אחרי כל התהילה וההון, מצביעה על העובדה הישנה שכסף אכן לא יכול לקנות הכל. אקסל משיג בצורה אדירה את הנקודה הזו בדמוקרטיה הסינית.
התייחסתי לחייו של אקסל לאורך השנים, לכל הנושאים. הוא כתב מילים לאלבום הזה מיומן האישי שלו, כביכול, בשבילי, זה מה שמביא את המוזיקה הזו לרמת יצירת מופת.
שלל רגשות מחלחלים לאורך כל המוזיקה הזו, עם פרנויה ומרירות בראש הרשימה. אני אף פעם לא מרגישה שהמוזיקה מדכאת, עם זאת, אני חושב שעם הזמן אנשים, אפילו נער מעריצים, יעריכו אותה יותר.
קשה להאמין שעברו כבר 8 שנים מאז שוחררה הדמוקרטיה הסינית, בהתחשב כמה זמן לקח להגיע. עכשיו עם המפגש המחודש בשנת 2016, אני מקווה שאלבום חדש לא יתעכב כל עוד היה האלבום הזה?
עכשיו כש Axl מפלרטט עם AC DC, אני מקווה שזה לא יסיח את דעתו יותר מדי ביחס לתקליט חדש? עוד נראה?
