קאסאטי: להקה עצמאית קנדית

קאסאטי היא להקת וויניפג בראשות גרייס הרבי יחד עם נגן הבס קווינטין בארט והגיטריסט ג'סי פופסקי. הלהקה יוצרת מוסיקה השואבת ממגוון השפעות, כולל מרכיב ג'אז חזק, שכן מקורם כשלישיית ג'אז. דיברתי עם גרייס על מקורות הלהקה, תהליך היצירה שלהם ואיך הם מוצאים השראה.

גרייס פגשה לראשונה את קווינטין בארט בזמן שלמדו ג'אז באוניברסיטה. הם שיחקו הופעות ג'אז פרטיות מחוץ לבית הספר וגילו שיש להם כימיה מוזיקלית טובה. אחרי שקווינטין עבר להונגריה, גרייס אומרת, "הייתה לי הופעה שהוזמנה עם נגן גיטרה אחר. כמה ימים לפני ההופעה הוא אמר שהוא לא יכול לעשות את זה והוא נתן לנו את המספר של ג'סי אז ככה פגשתי את ג'סי. אחרי ששיחקתי איתו הרגשתי בינינו את הכימיה המדהימה הזו. "

חודש לאחר מכן גרייס אומרת כי שלושתם ניגנו יחד את הופעת הג'אז הראשונה שלהם. היא אומרת, "אחרי כמה מנגינות, הרגשתי את האמון המיידי הזה. ידעתי שהאנשים האלה הולכים לתפוס אותי, שהם באמת מקשיבים. הייתה שם קשב. "

הם שיחקו יחד כשלישיית גרייס הרבי עד שהיא עמדה לעבור לאונטריו בשנת 2013. גרייס מסבירה, "רצינו להכין אלבום כי היו לי חבורה של דברים מקוריים שמעולם לא הועלו בציבור. מעולם לא ניסינו שום דבר מלבד ג'אז, אבל חשבנו שעלינו לתת לו צילום. התחלנו לנגן את הדברים המקוריים וזה נשמע ממש מסודר. היו לו כל ההשפעות של הג'אז האלה למרות שזה לא היה ג'אז. היה די קשה לקטלג את זה. "

האלבום הראשון היה 11 רצועות וכלל רק שלושה תקני ג'אז. בהמשך, הם ניגנו מוזיקה מקורית יותר והגיעו למסקנה שלא היה מתאים יותר לקרוא לעצמם שלישיית הג'אז של גרייס הרבי. במקביל, גרייס ריתקה את לואיסה קאסאטי, מוזה אמנותית איטלקית בשנות העשרים והשלושים. היא מוסיפה, "הייתי די אובססיבי אליה בערך כשנה לפני שהחלטנו לשנות את שם הלהקה. בדקנו כמה אפשרויות שונות לשם שלנו, אבל קווינטין רק אמר, 'אני חושב שזה חייב להיות קאסאטי.' היא הייתה האדם שבאמת ביססנו את הערכים האמנותיים שלנו סביבנו. "

בתחילה גרייס הייתה הכותבת הראשית של הלהקה, אך קווינטין וג'סי מתחילים לתרום. היא מדברת ספציפית על התהליך שלה ואומרת, "אני רוצה שהמוזיקה שלי תהיה כנה מאוד, אבל זה לא אומר שהיא תמיד צריכה להיות רצינית. בשבילי זה תמיד צריך להיות אמיתי ותמיד צריך להתכוון למה שאתה אומר. הרעיונות שלי מגיעים מהאנשים סביבי ומהמצבים בהם אני מוצא את עצמי. "

גרייס מוסיפה, "אני רוצה לכתוב שירים על דברים שאנשים ביישנים מהם, כך שכשאנשים מאזינים למוזיקה הם מרגישים יותר שהם יכולים להתחבר למילים, להתחבר אלינו ולהרגיש שזה מקום בטוח להאזין. אני מרגיש שזה נובע לא רק מכתיבה ממקום ישר, אלא מלהופיע ממקום ישר בכל פעם. "

מבחינת תהליך הכתיבה, היא מכניסה לחן וכמה מילים. גרייס מרחיבה, "בדרך כלל יש לי התקדמות אקורדים שאני לא קשורה אליו במאה אחוז מכיוון שאני יודעת שלג'סי וקווינטין יהיו רעיונות מרתקים שארצה לשמוע. אני תמיד רוצה לשמור על ראש פתוח כאשר הם רוצים לשנות משהו. אני אהיה קשור מאוד למה שאני אומר, אבל אני אוהב לעבוד על איך זה מתרחש כלהקה. קשה לכולם להתכוון לזה אם כולם לא היו אומרים כיצד אנו הולכים להעביר את ההודעה. "

היא מסכמת, "ברגע שיש רעיון בחוץ, כמה שירים נפגשים ממש מהר וחלקם לוקחים יותר משנה לפני שאנחנו מבצעים אותם. אנחנו לא רוצים לבטל רעיונות, כך שלפעמים אנו נותנים להם מנוחה ממש גדולה. "

האלבום האחרון שלהם חלק מהימים האלה הוקלט בינואר 2017. גרייס אומרת, "לקחנו כמה חודשים כדי לאפשר לאלבום הזה באמת לעצב את עצמו. הייתה לנו רשימת שירים ששקלנו אותם, אבל ידענו שלא נוכל להוסיף עד שבוע לפני ההקלטה, אם זה הרגיש כמו הזמן להקליט אותם. היו כמה שירים שמעולם לא הקלטנו, אבל ניגנו אותם במשך שנים. חלק מהסיבה שלא הקלטנו אותם היא שאנו לא ממש בטוחים כיצד ללכוד אותם בהקלטה. קשה לוודא שמהות היצירה תתקל בהקלטה. "

האלבום כולו הוקלט בשידור חי מהרצפה כש גרייס עושה את שירה תוך כדי נגינה בכלים. היא אומרת, "יש כל כך הרבה חסרונות כשאתה עושה את זה ככה, אבל היתרונות של קבלת אנרגיית ההופעה החיה הזו עולים על כולם. נכנסנו להקלטת עשרת השירים בידיעה שאולי לא נקבל עשרה שירים. אם הם לא מרגישים שהם עובדים, אתה רק צריך להיות מסוגל לעבור לזה הבא. ביום הראשון קיבלנו כמעט טוב את כל השירים. כדי לעשות אלבום חי מהקומה בעוד יומיים, אתה צריך להיות מסוגל לבצע את כל השירים בצורה חלקה בידיעה שאתה הולך לאבד חלק מהלקוחות. "

היא מוסיפה, "עשינו כמה סולואים אחר כך כי קווינטין, ג'סי ואני רק רצינו שיהיה לנו את הזמן הזה לוודא שהסולו יהיה משהו שאהבנו."

מפיק האלבום, דון בנדיקטסון, היה חלק בלתי נפרד מהצלחת האלבום בתפיסתו של גרייס. היא מסבירה, "בחרנו אותו כי האלבומים שהוא מפיק פשוט נשמעים כל כך טוב. זה היה פינוק כזה שיש לו שם סט נוסף לאוזניים. הוא היה מוכן לומר לך אם משהו לא עובד או לא. "

יש לה הערות זוהרות על סצנת המוזיקה של מניטובה. גרייס אומרת, "היו לנו אנשים שהגיעו להופעות שלנו מספרים שהם לא האזינו לאף אחת מהמוזיקה שלנו לפני שהם הגיעו, אבל הם שמעו שאנחנו מוויניפג אז הם חשבו שכדאי לנו לבדוק. זו מחמאה כזו לכל תעשיית המוזיקה במחוז. הקהילה כאן מאוד סרוגה, אבל זה רק בגלל הקרבה. אנחנו לא ממש קרובים לשום דבר. בסצנת המוזיקה של וויניפג, אם אתה הולך להופעה כלשהי, אתה הולך לראות שם טונות של מוזיקאים בודקים מה אנשים אחרים עושים. אין באמת תחושה של תחרות, אלא תחושה של התעסקות מתמדת במה שחדש ומה אנשים אחרים מנסים. "

מהירות השינוי בתעשיית המוזיקה פירושה שגרייס לא רוצה להסתכל רחוק מדי קדימה מבחינת עתיד הלהקה. היא אומרת, "תעשיית המוזיקה משתנה כל כך מהר שלנסות לומר לאן אנחנו הולכים לא נראה כמו משהו ששווה להכניס אליו אנרגיה רבה. אנחנו רוצים להמשיך לשחק, אנחנו רוצים להמשיך ולהרחיב את הקהל שלנו על ידי מעבר למקומות חדשים ומשחק מול קבוצות חדשות של אנשים. המיקוד האמיתי שלנו הוא על המוזיקה ועל הקפדה על הפקת מוסיקה שאנחנו גאים בה במיוחד ושמחים לקדם, לא משנה לאן הקריירה שלנו עשויה לקחת אותנו הלאה. אני עדיין כל כך שמח שהאלבום זוכה להצלחה ושאנחנו מזמינים סיורים שאני לא ממהר להגיע לדבר הבא. "

התמהיל האקלקטי של הלהקה של סגנונות מוזיקה פירושו שהם יכולים לקחת השראה כמעט מכל דבר. גרייס מרחיבה, "אנו משתלמים מאוד לקחת סגנונות אחרים ולהפוך אותם לשלנו ולנסות למצוא דרך לחיים את הסיפור, לא משנה באיזה סגנון ננסה. אם משהו מעורר אותי, אני יכול לעקוב אחריו ולנסות לכתוב שיר על כל דבר. אני חושב שהאנשים סביבי והסיפורים שאתה שומע יוצא מהחדשות והמדיה החברתית מעוררים אותי. אני אף פעם לא רוצה לכתוב משהו שלא צריך לומר. אני צריך לוודא שהמוזיקה שלי היא תמיד משהו שאנשים יכולים להתחבר אליו. "