תמיד הערכתי את הדרך בה OSC בוחנת טריטוריה קולנית מגוונת תוך דבקות בלוח צליל synth-y. האידיאליות היא הטייק שלו בסינט-פאנק, ואם אתם אוהבים מוזיקה גרובית ברצינות של פונק פאנק, הייתי אומר שהאלבום הזה מספק את זה בכמויות גדולות.
סקירת אלבומים "אידיאליות"
בעיניי, אם אתה מתכוון להכין אלבום שיש לו השפעות מאוד חזקות מסגנון מסוים, אתה יכול באותה מידה ללכת עד הסוף. OSC לכאורה כיווץ את הפאנק לוורידים תוך כדי יצירת האלבום הזה והוא מופיע. כל התכונות המלודיות וההרמוניות שהופכות את מוזיקת הפאנק נהדרת נוכחים כאן בשפע.
ממש מלמעלה, מצב הרוח של האלבום הזה יותר פעימתי מאשר צלילי הסינטה הסייבר-פאנק האפלים שמופקים לאחרונה יותר. לא אכפת לי מהצליל הזה, אבל נחמד שיש מוזיקה שמרימה את הרוחות. בימינו, יותר מתמיד, אני באופן אישי חושק ביבטים חיוביים לקיזוז השליליות המחלחלת בנוף התרבותי.
היבט נוסף של אידיאליות שמצאתי נעים היו הסולואים הסינתטיים שמפזרים את האלבום באופן חופשי. ל- OSC יש כשרון לשיפור באדישות המשפר את האיכויות המוזיקליות של האלבום. ברור שג'אז השפיע בצורה עמוקה על פאנק ומערכת ההפעלה של OSC מכבדת את המורשת הזו בכך שהיא נותנת לצלילי הג'אז שלו להאיר באלבום ולהרים אותו.
השימוש המהורהר בשירה מוסיף גם תבלין רב למתכון המוזיקלי של אידיאליות. השימוש בראפ בסגנון שנות ה -80 / המוקדמות של שנות ה -90 על מסלול הפתיחה והכנת המילים החיוביות והמנגינה העליזה בהופסקוטק, שיפרה את האופי המרתק והמחמם של האלבום. OSC לא השתמשה בקולי שירה רב יותר, אלא פרסה אותם אסטרטגית בנקודות שהרגשתי שהן מתאימות.
אין לי התפלפלויות בכלל על איכות ההפקה כאן. התמהיל, לאוזניי, עובד טוב ואני אוהבת במיוחד את הצלילים החזקים של כלי ההקשה על אידיאליות. כחובב צ'יפטון, אני חושב שהשימוש של OSC באלמנטים האלה מופעל "זה מתחיל עם צ'יפ" אכן שיפר את המסלול. יכול להיות שזו פשוט ההטיה האישית שלי עם זאת.
כעת אנו מגיעים לנקודה בסקירה שלי בה אני שולף כמה מהקטעים שהרגשתי שבאמת בלטו באלבום ומדברים מדוע מצאתי אותם כל כך משכנעים.
"Hopscotch" הוא מסלול שהקסים אותי. זה מתחיל בכלי הקשה ותופים מהנים. הרצועה כולה פשוט מפרידה ויברט אלקטרו-פאנק חזק ואני חופרת את הסטירה בס על המסלול. השירה נשמעת ממש טוב ואני חייכתי גם לטבע החיובי, העליז של הטקסטים. יש מנגינה סינתטית דמוית חליל שמכה שהיא כל כך אנרגטית וקופצנית שזה מצץ אותי פנימה. כל המסלול פשוט חימם אותי.
"זה מתחיל עם צ'יפ" הוא רצועה נוספת שלא יכולתי להפסיק להאזין לה. יש בו את אלמנטים השבבים הפרוסים היטב שציינתי קודם ולחן שמזכיר לי ציון משחקי וידיאו של Konami. הרצועה כולה מתנגלת יפה ואני אוהבת את קשת השבבים המפוזרים לאורך כל המוזיקה. האלמנט הנוסף שאותו באמת חפרתי במסלול הזה היה סולו האיברים שהציג את הצלעות של OSC ממש טוב.
"מואר יתר (חלק 1)" נפתח בצליל פסנתר נחמד עם סינתוסים הגולשים בעדינות תחתיו. ברגע שאנו משיגים את החריץ, ישנם ויברט דיסקו מובהק שיוצא ממנו. חליל הסינטיס שרוקד מעל החריץ הוא ממש טעים והאינטראקציה הכללית של כלי הקשה והסינתוסים באמת הובילה אותי.
היה משהו ב"וולוו הזקן של אבא "שבשבילו באמת הייתה לי זיקה. זה מתחיל בדקירות של סינטיס העולות מרקע אתרי, אבל ברגע שהתופים בועטים בראש בראש מתחילים להנהן. אני אוהב את שילוב הסינטיס / פסנתר במסלול הזה מכיוון שנראה שהשילוב עובד טוב. הלחן מזמין וקליט וכל הצלילים מרגישים כלואים על המסלול.
בסופו של יום, חלק מהטהרנים של הגלים הסינתטיים עשויים לא לאהוב את האידיאליות. הייתי אומר שזו הבעיה שלהם כי באופן אישי נהניתי מהחקירה של OSC בטריטוריה הקולית המכונה פאנק. הרגשתי כאילו אידיאליות מכבדת את שלמותם המוזיקלית של פאנק תוך כדי הוספת מגע סינטיסי-ייחודי לזה והייתי מעודדת כל מי שרוצה לשמוע את כל ההיבטים השונים של מוזיקה מבוססת סינטיס לבדוק את זה.
