האבולוציה של הרגאיי האמריקני

מראסטה לקאלי-רגאיי

לרגאיי היסטוריה עשירה המושרשת בדיכוי העם הג'מייקני בשנות השישים והיא קשורה היסטורית לתרבות הראסטאפארית. עם זאת, יש היום "מותג" נוסף של רגאיי שרבים טבעו רגאיי נערים לבנים. אף על פי שלעתים קרובות תיאור זה מדויק בקפדנות, החלק החשוב יותר של הפאזל הוא שאנשים מרקעים שונים נמשכים אל המסרים המודעים החברתיים שרבים מלהקות הרגאיי לבנים האלה כותבים עליהם עד היום.

בהחלט ישנה מידה מסוימת של אירוניה מובנית בין ז'אנר מוזיקלי המושרש בדיכוי שחור, אותו מגלמים אנשים קווקזים. עם זאת, המסרים המרוממים והליריות המודעת חברתית הם עדיין מצרך בסיס של הרגאיי האמריקני המודרני.

תן אשראי היכן נדרש אשראי: להקות סקא

סקא היה אביה הקדמון של הרגאיי בג'מייקה, ולהקות כמו הסקאטלים הניחו את היסודות למוזיקה שתפנה היום לחריצים האיטיים והכבדים ברגאיי האמריקאי. רבים מלהקות הרגאיי האמריקאיות הללו משתמשים כיום בסינתוסים, וכריות תוף כדי לקבל תחושה "היפ-הופ-אסקיי" יותר מאשר בחריצים של יכולת ריקוד של סאקה.

מוזיקת סקא הפכה לפופולארית רבות בארצות הברית בשנות השמונים כלהקה כמו הטוסטרים, The Mighty Mighty Boss Tones, No Doubt ומבצע אייבי הגיעו למקום. הייתה כמות ניכרת של דימום מעל סצנת הפאנק בשנות ה -80 לסצנת הסאקה והדבר בא לידי ביטוי בשירים הכבדים והמבוים המעוררים את עצמם שנכתבו במהלך פרק זמן זה. עצם הדגים היא להקה נוספת שפרשה את הפער בין הסקה לתנועה לעבר רגאיי-רוק. להקה הגיעה לקחה את השפעות הסאקה והפאנק של שנות ה -80 והתמזגה עם הטמפו האיטי יותר של רגאיי שורשים מסורתיים, ובשנת 1988 נולדה סובלימה. משנת 88-96 נשגבה סובלימה בפופולריות, ולכן גם הרגאיי בטעם LBC עשו זאת. לאורך כל הסיבוב בו סאבלימה סיירה, להקות רבות אחרות החלו לאמץ סגנון זה של רגאיי פאנקי מרושל. הבולט מבין הלהקות הללו היה Slightly Stoopid. זמן קצר לפני מותו של ברדלי נובל בשנת 1996, הוא החתים את סליידי סטופיד, שהיה עוד שחקן מרכזי בצמיחת ז'אנר הרגאיי-רוק שאנחנו מכירים ואוהבים היום.

אפקט כדור השלג השובב

לאורך שנות ה -90 לתחילת שנות האלפיים, רגאיי אמריקאים לבשו צורות רבות ונעו בין ביג מאונטיין (עם הלהיט שלהם Baby I Love Your Way), ועד 311 וכל מה שביניהם. היו מחזורים מתנועת הרוק הרגאיי עם להקות כמו OAR ו- Dispatch ששאבו את השפעות הרגאיי אך לא תייגו את עצמן כלהקת רגאיי. הלהקה הזו הולידה את מוזיקת הגלישה של אמנים כמו ג'ק ג'ונסון ובן הרפר והייתה השפיעה ביותר בזירת מוזיקת הגלישה האקוסטית. למרות שהם לא אמני רגאיי, מגיע להם צעקה בשיחה על מוזיקת רגאיי אמריקאית. עם תחילת המאה הגיעה להקות כמו The Expendables, SOJA, Rebelution, Groundation ועוד והולידו את סגנון הרגאיי בקליפורניה שאנו שומעים היום.

בראשית שנות האלפיים יצאו להקות רבות ממוסכים בעיירות קולג 'ומחוצה לה. הרבה מאוהדי הסאקה והרגאיי דיממו גם הם ממוזיקת פאנק, סקייטבורד וסצנות תרבות נגד אחרות שהלכו נגד גרגרי הסטטוס-קוו. בשנות ה -90 ותחילת שנות האלפיים משך הז'אנר את הילדים הפזיזים שהושפעו מהאנרגיה הפראית האנרגטית של ברדלי נובל וכדומה. כיום הז'אנר עדיין מושך אליו את לוחמי סוף השבוע, ואנשים שאוהבים לחגוג קשה, אך ישנם מעריצים רבים שפשוט נהנים מהמוזיקה מההודעות המרוממות והקהילה הסובבת את סצנת המוזיקה הרגאית החיה ולא אכפת להן מכל הבוז. חיים.

המצב הנוכחי של סצנת הרגאיי האמריקאית

ככל שג'אנר הרגאיי-רוק גדל בפופולריות והוא מחולק ונרחב יותר ויותר ונוצר מחדש, ללא ספק הסאונד ימשיך להתפתח ולהקות יעלו מעבר לקווי הז'אנר. להקות רבות יש צליל דומה ל- Rebelution, Iration, Tribal Seeds, Giant Panda Guerilla Dub Squad, Sublime etc., אך מושפעים מאוד מסגנון אחר. דוגמא אחת נהדרת לכך היא Passafire. הם מעשה השואב בכבדות את הרוק המתקדם והתקלות המלודיות המורכבות. לעתים קרובות הם מתוארים כ"נגנים של מוזיקאי ". אמן נוסף שיצר צליל ייחודי משלהם, ויצר בסיס מעריצים באותה נישה הוא ג'ון וויין והכאב. הם מכונים זה מכבר "לוחמי דרכים" וזכו לפופולריות רבה לאורך המון זמן בכביש ובמעגל הפסטיבל.

אזכורות מכובדות יותר של להקות שכדאי לבדוק בהן כוללות: גופתו של ג'ון בראון, סטיק איור, המאוחרים, סייג 'אדום, טטאנקה, נוער מזל, פסיפיק דאב, בוגין אוגלי, חטיפת היפ, ללא זרע, קאטסטרו, מייק פינטו, רעם בודי, ו- עוד אנא השאר יותר בתגובות לאחרים לבדוק!