האינטנסיביות עוברת כמו כבל פלדה דרך האלבום של דניאל אדם Where the Waves Meet . יש גם צל ספקטרלי שממלא את רקע האלבום ומרדף את כל המוזיקה. אפילו ברגעי היופי שקיימים כאשר פסנתר עדין נושא את הרצועות, אותו צל מתמשך מפיץ רגשות של אי נוחות ומתח בכל מסלול. כשאדם שר, קולו לוחש ושניגודיות זו תורמת רק לתחושת חוסר השיוויון המחלחל לאלבום הזה.
די נהנתי מהתערובת של מיתרים וצלילי מקהלה שדניאל אדם הוסיף ל Where the Waves Meet. יש חן ואלגנטיות מובנית לצלילים האלה, אפילו כאשר הרגעים המקהריים כבדים ועוצמתיים עמוק. יש להם תחושה "אורגנית" המנוגדת לצליל הטכנולוגי של הסינתוסים ומעניקה חום למה שאולי יהיה נוף נוף עגום מדי.
דינמיקה היא חלק מכריע במוזיקה תזמורתית, אך לעתים קרובות מוזנחים על ידי יוצרי מוזיקה בז'אנרים אחרים, אך זה לא המקרה באלבום זה. אדם משתמש בניגודים דינמיים כדי להוסיף עוד חיים למוזיקה שלו. תחושת הצמיחה וההתרחבות ככל שהמוזיקה מגיעה לשיא ואז מחליקה בהדרגה בנפח מעניקה חיים למוזיקה. זה מוסיף לכוח של המוזיקה כאשר הכל לא מוגדר לעוצמת קול קבועה והאוזניים (והמוח שלנו) זוכים לחוות טקסטורות קוליות יותר.
יש תחושה קולנועית ברצועות כמו "האם אתה שם" ו"עד שהשמיים הופכים לכחולים. " השילוב של מיתרים, ניגונים הצומחים בעוצמה ושימוש בתוף נחשים וצלילי טימפני - כל אלה תורמים לתחושה של דרמה וקונפליקט פלים. האינטנסיביות ושכבת הצלילים מוסיפה גם רושם של צליל מאסיבי שמפשט את המאזין ומוביל אותם משם.
ישנם שני שירים עליהם שר האדם והמסירה הסביבנית והלחישה שלו כמעט ממשיכה להעלות את התחושה של משהו מעורער ואפל המחלחל לאלמנטים השונים של Where the Waves Meet . כמובן שלתוכן הלירי עצמו יש גוון מטריד שאינו יכול שלא להודיע על תחושת אי הנוחות שמקרינה מהאלבום הזה. יש הרבה צלילים למוזיקה שנהנתי לחוות.
אני אנצל את ההזדמנות להתבונן ברצועות באלבום הזה שהכי סקרנו אותי ולדבר קצת על הסיבה שאני כל כך סקרן אותם עכשיו.
סדרה פשוטה של ארפג'יו לפסנתר מתחילה להסתובב דרך "האם אתה שם" לפני רגעים של תופים עוצמתיים וחבטות בס למסלול. השילוב של צליל מקהלה גברית יחד עם מיתרים מלאים ששוטפים את הרצועה יצרו עוצמה ברצועה שתואמת רק את הלחן הסינתטי הניצחון שנכנס. הניגון הזה, בכל אופן, עדיין מלוכלך במלנכוליה. המיתרים העולים ופעוטת התוף הנחושת הבלתי נלאית בונה את הדרמה העצומה של המסלול. זה עולה לקרשנדו רועם לפני שהוא חוזר לאט לאט לארגגיוס לפסנתר ואז דועך החוצה.
"Stay" הוא רצועה עם צליל מרווח ומלא ועם פעימות חוזרות ומשתקפות על ידי צלילי הסינטיס בתוך הרצועה. קולו של דניאל אדם לוחש להתנפח החם של הצליל, סביל ורך. יש כמיהה וכאב במילים, תחושת הגעה. זהו מסלול שמשתמש בשכבות צליל ליצירת דפוסים שלובים זה בזה. נהנתי מהאופן בו אדם יצר "פעימות לב" למסלול שסביבו נשמעים כל הצלילים.
דפוסי פסנתר עדינים עומדים לבדם כ"עד שהשמיים הופכים כחולים "מתחילים לפני שמצטרפים אליהם תווים מיתרים ארוכים, יחידים ומתמשכים המעניקים תחושה של התארכות למוזיקה ומקהלה נשית שרה תווים מלאכיים המקיימים גם הם. שילוב עוצמתי של תופי נחשים מתעקשים וגיטרה חשמלית מגבירים את המתח במסלול זה. נהנתי מהלחן המרומם שנשא הגיטרה החשמלית על המסלול הזה.
הצליל המאסיבי שדניאל אדם יוצר מכלי הקשה, הבס, הגיטרה, המיתר והמקהלה גדל לממדים אדירים לפני שהוא חוזר אט אט לארפג'יו פשוט לפסנתר ואותה המקהלה האתרית העדינה.
"Love Is Control" מתחיל בלהיטים סולידיים של טימפאני וקו פסנתר חוזר. הקצב והמיתרים הדינאמיים שמשחקים שוב מטאטאות צלילים מתמשכות מוסיפים אנרגיה למסלול זה. המקהלה הגברית מזמרת תווים בודדים לפני שאנחנו נמוגים לסינת סינגל בודדת שמדלגת ומגמגמת על חלל של שרטוט בס. ככל שהמסלול מתקדם, המקהלה מתחילה לקבל תחושה מרוממת יותר ובסוף המסלול יש תחושה יותר פעימה שמתבטאת. הניגודים במסלול זה הם האלמנט שהכי נהנתי ממנו.
במקום בו הגלים נפגשים מספק מגוון מעניין של צלילים ורגשות. יש מורכבות ביחסי הגומלין של מתח, שחרור ומשקל רגשי בכל הרצועות ונהניתי במיוחד מהשימוש באותם מיתרים וצלילי מקהלה כדי להוסיף עומק. נשארתי עם תחושה עמוקה של צל וחושך מתקרב מתחת אפילו לחלקים הניצחניים ביותר באלבום. איפה ה- Waves Meet השאיר אותי לרצות לחוות את החושך הזה שוב אחרי ששמעתי את זה פעם אחת.
