התחושה הכל-יכולת שקיבלתי תוך כדי האזנה לאנדרו אמבינט & Dark Side באלבום של סינת ' Dark Mirrors, הייתה של חלל שחור אינסופי עליו נשמעים צלילי הסביבה, הסינתוסים וקטעי הפסנתר. תחושות השמיעה שמפיק האלבום הן של שממה, ריקנות וחרדה. זה לא אלבום לשיט בשמש עם החלק העליון למטה, אבל הוא מרתק ומעניין בדרך אחרת לגמרי.
אחד החלקים היעילים יותר של EP זה הוא עיצוב הקול. השילוב בין רעשי הסביבה, המל"טים האלקטרוניים והפסנתר המופרד פותח נופי צליל אפלים ומוזרים. נלקחתי במיוחד בתחושה של חללים ענקיים שנוצרו כאן. עם זאת, הם עשו זאת, המפיקים הצליחו לייצר תחושה זו בצורה יעילה במיוחד.
זו לא הקלטה מלודית. מראות אפל עוסק בעיניי אך ורק בסוגי הדימויים וההתרשמות שהם יכולים ליצור. זה מנגן על האופן בו חלקי הסביבה של המוזיקה מקיימים אינטראקציה עם החלל הפיהוק שהם יושבים מעל לראשם וחטופי הפסנתר שנובעים פנימה והחוצה רק נראה כדי להדגיש את המיוזמה הכבדה בה יושב האלבום.
מכיוון שזהו EP, החלטתי להגיב על כל המסלולים. אני גם מרגיש שבמקרה זה כל מסלול זורם לשני וכולם מתאימים זה לזה כדי לספק חבילה שלמה. לא ניתן באמת להתגרש ממסלול אחד ממסלול אחר. הם מהווים שלם די סולידי.
הרצועה הראשונה "Dark Mirrors" מתחילה בהתפשטות אט-אט של גלים על רקע מרווח של מסלול זה כששטף סינטיס עולה למעלה, מנגן תו בודד כאשר נשמע הרקע מאחוריו. כל היסודות הקוניים ממשיכים להתנפח עד שהם שולטים בתחושה העגומה והריקה שלהם. צלילי סינטיס קצת יותר חמים ונסחפים יותר נכנסים לפעולה אך המל"ט התובע ממשיך ברקע. זהו תמונת צליל אווירתית שנוגעת בקצוות של משהו עצום ועשוי להחריד, האורב ממש מחוצה לו.
"קולות מיקום אפל" מתחיל במכוון למוצרי אלקטרוניקה ורעש הסביבה ממנו יוצא קו פסנתר חוזר. לסינתוסים במסלול זה יש איכות כורלית מסוימת אליהם. ישנם ארפג'ואים משתנים המנוגנים על הפסנתר ותחושת חללים בלתי אפשריים של חלל שחור נשמרת כאן. המסלול אינו מעורר פחד, ככל שהוא יוצר תחושה של משהו זוחל, צומח ומושיט אלינו קנוק רעב. זוהי תחושה לא נוחה שנוצרת כאן.
הרצועה שכותרתה "רוח רפאים בעליית הגג" נותנת רושם של קולות קבורים המגיעים מגרונות שלא צריכים להיות מסוגלים להפיק יותר צליל. ל"קולות "יש את האיכות הדומה לקבר. "עליית הגג" המדוברת חייבת להיות בעלת פרופורציות ציקלופיות, מכיוון שתחושת הכמויות הגדולות להפחיד של שטח שחור היא כאן מוחשית. מתוך החושך ההוא, רוחות הרפאים הרעבים לוחשות. תחושת אבדון עדינה חודרת על כל המסלול.
"ליל כל הקדושים הרסני" הוא אכן מסלול מבשר רעות למדי. נראה כי גושי סינטיס מהדהדים לריקנות לפני שצליל סינטיס בהיר יותר נכנס לקלחת. שוב, כל המסלול עטוף בתחושת מרחב פיהוק. סדרה של ארפג'וסים צפים לפסנתר מתפתחת בסופו של דבר למנגינה עדינה שמרפרדת על החלל. הפסנתר מכוסה עצב מלנכולי ורמזי כאב. הרצועה גדלה כשהפסנתר רוקד על הכבדות שבבסיסו.
אלבומים אטמוספריים הם תמיד קצת אתגר מבחינתי כתיבת ביקורות. אני אדם החושק במלודיה, כך שהחוסר בזה כאן הקשה עלי. עם זאת, הגעתי למסקנה שמה שהכי חשוב עם מראות כהות זה האופן שבו זה גרם לי להרגיש. בהחלט הוכה בי גלי החושך המתפשטים על חלל מת באלבום הזה. מבחינת יצירת תחושה של דברים זקניים הנעים בחושך, אני חושב שאנדרו אמבינט ו- Dark Side of Synth הצליחו ליצור סרט אימה מיניאטורי לאוזניים.
