כתיבת אלבום זה כמו לכתוב ספר. לפעמים אותו "ספר" הוא סדרה של פרקים שנועדו לקשר יחד לספר סיפור ופעמים אחרות הם דומים יותר לאנתולוגיה של סיפורים או שירים קצרים. לכל ספר מוגמר, ערוך ומפורסם על מדף ספרייה יש לפחות כמה מאות (ואני מעריך שזו הערכה נמוכה) טיוטות או כתבי יד שמעולם לא הושלמו. כך גם באלבומים. עבור הרשימה הזו אסתכל על שבעה אלבומים שמסיבה זו או אחרת מעולם לא היו גמורים באמת אבל השאירו את חותמם בתעשיית המוזיקה ללא קשר.
"הי, מה שלומך": האלבום הלא גמור של דניאל ג'ונסטון
הוקלט בספטמבר 1983, אלבום האינדי / נמוך-פולחן של דניאל ג'ונסטון שהוציא שחרורו העצמי 'הי, מה שלומך', היה ללא ספק הופך להיות יצירה הכי מוכרת ומפורסמת שלו. עם זאת, ג'ונסטון, הסובל מסכיזופרניה והפרעה דו קוטבית, תמיד התעקש שהאלבום לא היה גמור, בגלל התמוטטות עצבים שעבר במהלך הקלטתו. כמו המקרה של מרבית עבודותיו של ג'ונסטון, 'הי, מה שלומך', הוא מינימליסטי מאוד באופיו והוקלט כולו על גבי מקליט קלטות ביתי, אם כי הוא נחשב למגוון קולני יותר מאשר הרבה מהיצירה האחרת של ג'ונסטון. האלבום כמעט ילדותי בטון לעיתים, אך שירים כמו 'ייאוש הגיע דפיקות', 'Desperate Man Blues' ורצועת הבמה 'Poor You' חושפים תובנה אפל יותר למאבקי הפנימיות של ג'ונסטון. שנה אחרי יציאת האלבום הבלתי גמור, הוא יקבל דחיפה בלתי צפויה בפופולריות כאשר ראש הפרלמנט של נירוונה קורט קוביין, בשיא כוכב הרוק שלו, צולם בחולצת טריקו הנושאת את עבודות האלבום של אלבום, והוביל דור חדש של מעריצים ל צאו לגלות לעצמם את המוסיקה של ג'ונסטון.
"סקיצות לאהובתי השיכור" מאת ג'ף באקלי
בשנת 1996 החל זינגר-זמר ג'ף באקלי לעבוד על המעקב אחר אלבום הבכורה שזכה לשבחי הביקורת 'גרייס', שנקרא 'מתוקי השיכור'. המון שירים ייכתבו ויוקלטו במהלך מספר מפגשים במהלך השנה הבאה, אך בתחילת 1997 באקלי ולהקתו עדיין לא נותרו מרוצים מהתוצאות וזמן האולפן הנוסף אמור היה להתחיל ב -29 במאי. לרוע המזל, באותו יום טרגדיה פגעה בזמר / כותב השירים הצעיר, והוא מת מטביעה בשוגג לאחר ששחה בנהר מיסיסיפי. הקלטות שנעשו לאלבום שוחררו לאחר מכן בשנת 98 ', כאשר המלים' רישומים עבור 'נוספו לתואר על ידי אמו (היורשת של אחוזתו), בהתייחס לעובדה שהוא לא נחשב שלם. בדומה לגרייס, אלבום שני דיסקים זה כלל שני שירים מקוריים שהולחנו על ידי באקלי וחבריו ללהקה, כמו גם מספר כריכות הכוללות גרסה רדופה של 'Satisfied Mind'. למרות שהוא לא הושלם בצורה מתסכלת, האלבום יקבל שבחים ביקורתיים נרחבים וישאיר רבים מהרהרים במה שיכול היה להיות.
"חיוך" מאת "נערי החוף"
סמיילי, שנחשבה להיות סוג של אופנועים מסוגים שונים עבור חוף נערי החוף, הייתה מיזם נועז שהכריע את הלהקה בסופו של דבר. ערבוב פסיכדליה, רוחניות והומור עם שלל השפעות ז'אנריות שנעו בין קאנטרי, לרוק ואפילו לחיבורי סרטי דיסני. אולם בסופו של דבר גורמים רבים הביאו לביטול האלבום, כולל כותב השירים הראשוני בריאן וילסון שהידרדר בבריאות הנפש וחוסר שביעות רצון יצירתי, סערה פנימית בקרב הלהקה, שימוש בסמים, תהליכי הקלטה קשים ששימשו ונפילות מרובות נופלים עם תקליטי חברת התקליטים של הלהקה. גרסה שהופשטה מאוד ושינתה את סמייל, בשם סמיילי סמייל, בסופו של דבר תשחרר במקום קבלת פנים ביקורתית שלילית והצלחה מסחרית גרועה (אם כי האלבום זכה מאז לכת לאחר מכן) והפרויקט המקורי של סמייל נחרץ. הניסיונות המאוחרים של העשור לשחזר את האופן בו היה נשמע האלבום המקורי ב"בריאן ווילסון מציג חיוך "של בריאן ווילסון, ו"הסשאי החיוך" של Beach Boys, יצאו, אך בעוד שהאחרון השתמש בכמה מההקלטות המקוריות, שניהם נוצרו עם הופעות אינסטרומנטליות וקוליות חדשות. למרות העובדה שלעולם לא נשמע את האלבום 'Smile' האמיתי כפי שהוא הוגש לראשונה, זה היקף אדיר והמיסטיקה סביבו משפיעה על מוזיקאים וכותבי שירים עד היום.
"תחזור / תן לזה להיות" של הביטלס
הרעיון שעומד מאחורי Get Back היה על מנת שהביטלס יוכלו "לחזור" על ידי פול מקרטני כניסיון לשפר את יחסי הלהקה ואת הלכידות בתוך הביטלס (בעקבות הוויכוחים הרבים ובניית המתח שהגיעו מהקלטת 'האלבום הלבן'). לנגן כהרכב ולהופיע שוב בשידור חי. לרוע המזל, הפרויקט נאבק מלכתחילה, עם חוסר התמקדות במה בדיוק כרוך בפרויקט והמתחים בין הלהקה המשיכו להסלים, כשנראה שלנון היה ממוקד יותר בהקלטת מוזיקה עם אשתו אוקו ומקרטני שבקרוב יתקלו כ מנהיג אכזרי. בסופו של דבר התכניות להופעה חיה ענקית או סיבוב הופעות ברחבי העולם שיחד עם יציאת האלבום, הפכו לביצוע גג אחד של הלהקה, והפרויקט נחרץ לטובת יצירת הידרה אחת אחרונה עם האלבום 'Abbey Road'. לאחר שהביטלס כמעט ולא שטפו את ידיהם באלבום, המפיק פיל ספקטור הובא להרכיב אלבום מתוך הקלטות הרבות של Get Back, שתוצאתו היה האלבום האחרון של הביטלס 'Let it Be'. אף על פי שהגיב Back המקורי הוגדר כאלבום מורחק מהבסיס, לעומת זאת, קיר ייצור הסאונד של ספקטור פירושו כי לטוב ולרע, 'Let It Be' המוגמר עמד בניגוד מוחלט לרעיון המקורי של מקרטני.
אופרת הרוק "Lifehouse" מאת The Who
דוגמא נוספת לאלבום עם היקף כה מפואר, שהוא בסופו של דבר יקרוס בפני עצמו. בהשפעת כתביו של המוזיקאי הסופי אינאיאת חאן וגם מאת מירה באבא (אדם שטען בעצם שהוא גלגול של אלוהות), הרעיון המרכזי מאחורי ליפאוס היה ליצור מוזיקה שהותאמה ושינתה בהתבסס על אישיותו של מי הולכי קונצרטים, תוך שימוש במגוון חומרה ונתונים ביוגרפיים ממוחשבים. אם זה נשמע די שם, זה כנראה בגלל זה, אבל הכותב הראשי פיט טאונסשנד הפך לאובססיבי לרעיון. תסריט לסרט שיעלה בקנה אחד עם האלבום הועלה ותוכנו תוכניות לכבוש בעיקרו של תיאטרון ויק הצעיר עם קהל לילי קבוע, שישפיע על האלבום ועל מקבילו הקולנועי כפי שהוא נוצר טיפין טיפין לפני. מהם ... או משהו ... מי יודע? אולם בסופו של דבר איש לא היה באמת באונייה עם החזון הגרנדיוזי של טאונסנד, כולל חברת התקליטים שדחתה את התסריט. חוסר יכולתו של טאונסנד לתרגם באמת את רעיונותיו לסובבים אותו הביא להתמוטטות עצבים ובסופו של דבר הפרויקט הונח על המדף, משום שפיות טאונסנד עצמו לא היה דבר אחר. במקום זאת, מי יתחיל לעבוד על אלבום האולפנים המצליח והישיר שלהם 'Who's Next'. טאונסנד מעולם לא נטש לחלוטין את הפרויקט, ובשנת 1998 Lifehouse סוף סוף עשה את דרכו לקהל רחב יותר (גם אם בצורה דרסטית השתנה) כמחזה רדיו של ה- BBC. מערך תיבות של כרוניקה של Lifehouse שכולל את משחק הרדיו והדגמות לבית החיים המקורי יצא בשנת 2000, ושיטת Lifehouse, אתר אינטרנט שיצר מוזיקת סינתיסייזר המבוססת על הסטטיסטיקות החיוניות של המשתמש, יצאה לראשונה בשנת 2007. לכו לחפש אחרונים אחרונים, כיוון שהאתר כבר לא קיים.
"ממרתף על הגבעה" מאת אליוט סמית '
אליוט סמית ', הידוע בסגנון הקולי הייחודי "לחישה" שלו, בשימוש במילים מרובות-מעקב ושירים כהים שהפנו את המאבקים שלו עם דיכאון והתמכרות לסמים, אליוט סמית עלה לראשונה לגדולה עם השיר Miss Misery, לאחר שהופיע בפסקול Good Will Hunting . הצלחה נוספת תגיע אחרי סמית ', אולם כותב השירים היה ממשיך להיאבק בשדים אישיים, כאשר התפוקה המוזיקלית שלו התדרדרה לצד בריאותו בעקבות אלבום איור 8 בסגנון 2000. בסופו של דבר נראה שסמית 'מצא את עצמו בדרך להתאוששות בשנים שלאחר מכן וחזר לעבוד על אלבום האולפן השישי שלו "ממרתף על גבעה". למרבה הצער, האלבום הזה לעולם לא יושלם במלואו, שכן סמית 'יתאבד ב 21 באוקטובר 2003. העבודה שנעשתה לאלבום תקבל יציאה בשנת 2004, ולמען האמת, קשה היה לדעת בלי לדעת ש האלבום, שמציג צליל עמוק ומרחיב יותר מאשר עבודתו הקודמת, לא הושלם. כתוצאה מכך האלבום הוא קריאת וילון מתאימה, אם גם מצערת, לקריירה המוזיקלית של אדם מוטרד.
"... לכל העולם לראות" מאת המוות
דוגמא כאן ללהקה שסירבה להתפשר על חזונם וסבלה מההשלכות של אחיזת האדמה שלהם מול חברת תקליטים. הלהקה של שלושה אחים נקראה במקור בשם 'Rock Funk Fire Express' וניגנה בעיקר מוזיקת פאנק, בסופו של דבר לכיוון יותר רוק / פרוטו פאנק. למעשה הלהקה יכולה להיחשב לאחת מלהקות הפאנק האמיתיות הראשונות בכל הזמנים. כמו גם השינוי הסגנוני, הלהקה תשנה את שמם למוות, בעקבות חלוף רחוקיו של שלושת האח. הרעיון שמאחורי השם לא תוכנן כעגום או חולני, אלא במקום זאת הקיף את הרעיון של שלילה והפיכתו לחיובי. לרוע המזל עבורם, אחרים לא היו כל כך נלהבים בשם. לאחר כניסתו לאולפן בשנת 1975, המוות היה משלים שבעה שירים מתוך אלבום שתים-עשרה שירים מתוכנן כאשר נשיא הקלטות בקולומביה, קלייב דייוויס, אמר להם שהם צריכים לשנות את שמם למשהו יותר בר-קיימא מבחינה מסחרית. הלהקה סירבה וכתוצאה מכך, דייוויס הפילה את התמיכה הכספית של קולומביה באלבום. הלהקה נפרדה בשנת 1977, אך בשנת 2009 שבע הקלטות יגיעו סוף סוף לשידור תחת הכותרת המתאימה '... לכל העולם לראות'. השחרור זכה לשבחים באורח ביקורתי והחברים ששרדו (הגיטריסט דייוויד האקני הלך לעולמו בשנת 2000 בגלל סרטן ריאות) היו רפורמים בלהקה עם הגיטריסט החדש בובי דאנקן כדי לקדם את התקליט ואף החלו לכתוב ולשחרר חומר חדש. עדיין עליכם לשוטט איך היו נשמעים חמשת השירים הנותרים מה- LP המתוכנן, ומה בדיוק ההשפעה של שלישיית הפאנק המוקדמת הייתה יכולה להיות בשנות ה -70 אם האלבום היה מוכן לצאת.
