רדוף נצחי, EP "סימפוניה רדופה"
תווית: שחרור עצמי, רשומות 2018 / Stormspell, 2019
מדינה: ארה"ב
ז'אנר: Heavy Metal
מסלולים: 5
זמן ריצה: 27:58
כמה ימים אחרי חג ההודיה אני מקליד את המילים האלה, אבל אתה יכול להפוך כל זמן בשנה באופן מיידי ליל כל הקדושים פשוט על ידי לחיצה על כפתור ה"השמעה "בסימפוניה של Haunted, ה- EP הבכורה של המטאלים המלודיים האמריקאיים Timeless Haunt. הדיסק המרשים הזה של הכבדות המפחידות עם נושאי האימה שוחרר באופן עצמאי על ידי הלהקה בסוף 2018, אך הדיסק הוצא מחדש בנובמבר הקרוב על ידי מומחי המטאל האמיתי ב- Stormspell Records.
"חולות ייסורים"
אז, מי לעזאזל הוא רדוף נצחי?
הרד נצחי מנסה ככל הנראה להקרין הילה של מסתורין שתתאים למוזיקה שלהם עם נושא העל-טבעי. ללהקה אתר אינטרנט משלה ויש להם גם דפים בפלטפורמות של מדיה חברתית כמו פייסבוק ואינסטגרם, אך זו הייתה חוויה מתסכלת לנסות למצוא עליהם כל סוג של מידע רקע לקראת המאמר הזה.
כל מה שאני יכול להגיד לך הוא שהאונטה הנצחית, ככל הנראה, מגיעה ממזרח ארה"ב, והם היו ביחד מאז סתיו 2018. הסולן שלהם ידוע רק בשם הבמה של "ווקליסט לא ידוע" (וו, מפחיד!), ולמרות שארבעת החברים הנותרים טוענים שיש קורות חיים ארוכים בתוך סצינות המוזיקה המקומית שלהם, אף אחד משמות הלהקה הקודמים שלהם לא מוזכר. לטרנט הנצחי יש קומץ של הופעות חיות מתחת לחגורותיהם, ואם תמונות הקונצרט שראיתי ברשת מדויקות, הופעותיהם נראות כמו חוויה חזותית נוצצת למדי עם זוועה ...
אבל בכל מקרה, בכל מקום שהחבר'ה האלה התחבאו, חמשת הרצועות בסימפוניה של רדוף הרוחות מספקות לוחות מתכת מצוחצחת ואווירתית עם איזון מושלם של לחן וחריצים פריכים. חומרי הקידום של סטורמספל לסימפוניה של Haunted Symphony השוו את הסאונד של Timeless Haunt ללהקות מטאל קלאסיות, אובססיביות בתיאטרון כמו Savatage, Waltz Psychotic ו- Iced Earth, שאני יכול להסכים איתם על תנאי, אבל אחרי כמה האזנות לתקליטור הייתי מוסיף גם כמה שמות ברורים. כמו אליס קופר, קינג דיימונד וקללת ואן הלסינג (מישהו חוץ ממני זוכר אותם?) לרשימה. בקיצור: אם הרוק התיאטרלי הכבד הוא הסיבוב שלך, הרי שהרדון הנצחי צריך להשתלב יפה בפלייליסטים שלך.
מכשפת האליון
השירים
הסימפוניה הרדופה מתחילה עם קצב הקצב "צעדת המוות", שמתחיל את האלבום בנימה מצמררת כראוי. ההשוואה בין Savatage נראית מדויקת במיוחד במסלול זה, שכן הסטיילידים של המקלדת של דון פורצ'ון עוטרים יפה עם ריפי הגיטרה הכבדים של ג'ימי (החשמל) העין והבסיסט ג'ורג 'דמיטרי כדי ליצור מצב רוח מלודי ומרושע.
"קלוסטרופוביה" מתחיל באימון בס זריז ומרשים של דמיטרי לפני שהוא עובר לציוד מתכת קלאסי באמצע הקצב אלאה יהודה פריסט. אני מתרשם במיוחד מהשירה המגוונת של מר "ווקליסט לא ידוע", מי שיהיה. נחמותיו הרעות מזכירות לי לעיתים את ג'ון אוליבה של סאבאטאג '(בסביבות האזעקות האדוקות שלהם, המצמררות או המרתפים קוראים לתקופות) אבל כשהוא ממשיך לשבור את הצלילים הגבוהים הרועדים האלה, באות אגדות כמו רוב הלפורד או ג'יימס ריברה (הלסטאר). לשים לב. "קלוסטרופוביה" נמשך קצת לאורך שמונה דקות אבל יש לך אווירה מפחידה לחסוך. לאחר מכן אנו עוברים ל"האליון מכשפה "(זה שם שירים מגניב, אבל זה יהיה גם שם של להקה טובה!), שנפתח בפתק שחור, סבתא-י מטופש ואז מתמקם בחריץ מטאלי קלאסי. יש קצת תחושה של פנטרה לריפ השנוי של "חושך נופל", חתך מתכתי מלודי איכותי ובכמות הנשיכה הנכונה בדיוק.
אנו חוזרים לטריטוריה של Savatage שוב עם מסלול הסגירה של ה- EP, הבלדה האפית "Sands of Agony". זהו מופע שמפסיק תצוגה של נגינה בפסנתר מצוברח שזורה בעבודות גיטרה מרקיעות ושירה רגשית שיגרמו לאחים אוליבה להיות גאים. אני חושב שהייתי רוצה שהדיסק ייסגר עם רצועה כבדה יותר, אבל "Sands of Agony" ממילא מקרב את ה- EP לסיפוק משביע רצון, וגורם לך ללחוץ על כפתור ה- "חזרה" לסיבוב נוסף ברגע שהוא מסתיים.
לסכם את זה
הלוואי והסימפוניה של רדוף הרוחות הייתה ארוכה מחמישה שירים בלבד - כש"החולות של ייסורים "הגיעו לסיום, פשוט התחלתי להיכנס לזה וקיוויתי לשמוע עוד. החדשות הטובות הן שעל פי עמוד הפייסבוק של הלהקה, הרוד האינסופי כותב בימים אלה שירים ליציאת מעקב עם תוכניות לצאת חזרה לאולפן ההקלטות בתחילת 2020. תביאו את זה, חברות, כי זה דברים טובים.
אם אתה מעוניין ללמוד עוד, אתה יכול לבדוק את האפשרות Timeless Haunt בעמוד הפייסבוק שלהם, או בערוץ היוטיוב הרשמי שלהם, שמזהיר אותנו ש"הרדף נצחי לא מגיע, האינסוף האינסופי פולש . היה מוכן. " אני!
