אלה פיצג'רלד הופיעה ברחוב בילי ברחוב ביל
לילות חמישי היו עבור לבנים בלבד
משנות העשרים ועד שנות החמישים, בממפיס, טנסי, לראות המוני אנשים לבנים ברחוב ביל הייתה אירוע חריג. עם זאת, בערבי חמישי יצאו פטרונים לבנים מעץ העץ לחצות הלילה השחורות עטורות הכוכבים.
ראמבל חצות נערכו בתיאטרון הארמון ברחוב ביל והופיעו בכמה מהבדרנים השחורים הגדולים בעולם. מכיוון שהבילוי היה כה יוצא דופן, פנו לקוחות פונים לבנים להשתתף במקום השחור השחור בדרך כלל בערבי חמישי. בערבי חמישי התיאטרון עבר משחור ללבנים בלבד.
ההמונים הלבנים, לרוב הזכר, היו לרוב פראיים ומכוערים עד כדי שערורייה.
כמה מהשמות הגדולים שהופיעו כללו:
- לואי ארמסטרונג
- הרוזן באסי
- אלה פיצג'רלד
אלה ברמבלס שוב
קבעו מלבד הלבנים בחמישי לילות
לילות חמישי בתיאטרון הארמון היו עבור אנשים לבנים
ברמבל חצות ברחוב ביל, ההמונים הלבנים, בעיקר גברים, היו לרוב מקוממים ומצמרירים ושיכורים.
התיאטרון הגדול ביותר לשחורים בדרום
הארמון היה בדרך כלל עבור שחורים
החל משנות העשרים של המאה העשרים, תיאטרון הארמון היה התיאטרון הגדול ביותר בדרום אשר התאים במיוחד לפטרונים שחורים. בכל תיאטרון אחר, השחורים נאלצו לשבת במרפסת בלבד.
בתיאטרון הארמון נהנו השחורים מהישיבה מהשורה הראשונה והרצפה בסביבה תיאטרלית בכורה.
כאמור ברשומות הארכיון של ממפיס, תיאטרון הארמון היה:
- ממוקם ברחוב Beale 324 בממפיס,
- נפתח בשנת 1920,
- נסגר בשנת 1955,
- יכול לשבת 1, 080 פטרונים, ו
- נהרס בשנת 1972.
רופוס תומאס אירח את חצות הלילה
לילה לבן בלבד
מארח חצות הלילה התארח בתיאטרון הארמון על ידי שדרן הרדיו והבדרן הביתי והמוכשר רופוס תומאס.
תיאטרון הארמון התפרסם בזכות בידור הבמה הבולט והמפורסם בעולם. המעשים היו כה פופולריים, עד שהמתנשאים הלבנים התגייסו להיכנס למתחם השחור השחור בדרך כלל במועד "לבנים בלבד" ביום חמישי בערב שהיה שמור במיוחד לאנשים לבנים.
אנשים לבנים נהגו להגיע ברחוב ביל לתיאטרון הארמון בלילה מיוחד למשתתפים לבנים בערפל חצות. בלילה נתון ברמבל חצות התיאטרון השחור עבר ללבנים בלבד
- ארנסט ווית'רס. 25, 2007 עלון ממפיסראמבל חצות פראיות וצמרניות
חצות הלילה היו פראיות
בערבי חמישי, המוני לבנים המתינו את רחובות ביל כדי לראות את חצות הלילה הכוכבים.
כל הקהלים הלבנים היו צועקים, צועקים, צורחים ומוחאים כפיים, לעיתים קרובות בתמימות שיכורות, כשהם נקלעים לכמה מהבדרנים השחורים הגדולים ביותר אי פעם.
דגמי העור החום
בנות הפזמון של הארמון
ככל שהלילה התארך והקהל התגבר יותר ויותר, הזכרים הלבנים יתחילו לצרוח ולהתענג על דגמי העור החום.
דגמי העור החום היו קבוצה של נערות אפריקאיות-אמריקאיות צעירות ויפות שרקדו בתיאטרון הארמון ברחוב ביל ההיסטורי.
יפהפיות העור החום לבשו לבוש מועט של נערות תצוגה. עם תנועות חושניות על הבמה, הילדות החומות והיפות העלו את חייהן של הנשים הלבנות בקהל, שהפכו למאוד כשהחברים שלהן ובעליהן קיבעו את הדוגמניות.
האלכוהול, הבידור וההתרגשות היו גורמים לרוב רבים מהזכרים הלבנים לאבד שליטה ולהתקרב לבמה בזמן שהדוגמניות רוקדות.
למרבה המזל של חבריהם הנשים, המלוות הלבנות היו מנסות למעשה לטפס באופן מביך על הבמה תוך כדי פלירטוט ומצבצות לבנות בזמן שהופיעו.
מתג הלילה של יום חמישי
הצלם המפורסם בעולם ארנסט וויטרס, שהיה לו סטודיו לצילום ברחוב Beale 333 בממפיס במשך שנים רבות, הכיר היטב את ההיסטוריה של ממפיס ורחוב Beale. צילומי הבידור שלו, תנועת זכויות האזרח והמופעים הכוכבים של ההיסטוריה של ארה"ב ידועים בינלאומית.
באשר למפגשי חצות, מר וויטרס צוטט במאמר ב- 25 באוקטובר 2007 ב"עלון ממפיס "באומרו:
"אנשים לבנים נהגו להגיע ברחוב ביל לתיאטרון הארמון בלילה מיוחד למשתתפים לבנים ברמבל חצות. בלילה נתון ברמבל חצות התיאטרון השחור עבר ללבנים בלבד."
תחזיר אותי לבייל, ספר ב ' (אחרי הכדור האדום). דיר. קרולין יאנסי-גאן. נערך על ידי רוברט אודל, ג'וניור פרפס. ארתור סמית ', טוני פטרסון, בוגרי CFA. DVD. CFA הפקות, ארכיון בע"מ
