Swayze הוא שמו של פרויקט הסינת-גלי של כריסטיאן פוגלג'אנג. גישתו למוזיקה מבוססת סינטיס ממזגת כבוד עז לכתיבת שירים ואהבתו לכל הדברים הפאנקיים לצליל ייחודי. דיברתי איתו על שורשיו כמוזיקאי, גישתו ליצירת מוסיקה והשקפותיו לגבי עתיד מוזיקת הסינת-גלים.
קארל מאגי: איך התחלת להתעניין לראשונה ביצירת מוזיקה?
כריסטיאן פוגלג'אנג: כמו מוזיקאים רבים אחרים, הוכנסו לי הורים למוזיקה. אחי חזר הביתה מהופעה ומספר בגן והוא ראה את הילדה הזו מנגנת בפסנתר. הוא היה כמו, "אמא! אני רוצה לקבל שיעורי פסנתר! " הוא היה מבוגר ממני ולכן כשגילתי לא הייתה לי ברירה. ההורים שלי הכניסו אותי לשיעורי פסנתר. כילד לא יכולתי לסבול את זה ולכן מעולם לא התאמנתי, אבל ההורים שלי מעולם לא נתנו לי להיגמל מה שאני באמת מעריך.
רק כשהייתי בשנות הארבעים השנים האחרונות התחלתי לקחת מוזיקה ברצינות. הזמן הזה חפף אותי והתאהבתי במוזיקת רוקנרול. התחלתי להאזין לרדיו רוק קלאסי וזה היה כשהייתי כמו, "אוי אדוני! מוסיקה היא לא רק האנשים הזקנים האלה שמנגנים על פסנתר ועוגב. זה יכול להיות ממש מדהים וצעיר. "
התחלתי להרים תופים, גיטרה ובס אחרי שניגנתי בפסנתר. משם התחלתי ממש לנגן ג'אז ודברים כאלה, אבל מה שאהבתי להקשיב היה רוקנרול. יש בזה מרכיב עצום במוזיקה של שנות השמונים. אהבתי את זה כשגדי לי מראש התחיל להתנסות יותר בסינתיסייזרים. משם, נכנסתי למוזיקת הניו-אייג 'ולכל הדברים של הגל החדש שיש להם סינתיסייזרים משלו. יש שם רק את עולם המוזיקה הפרוע הזה והכול קשור.
KM: איך הגעת ליצירת מוסיקה מבוססת synth / wave?
קורות חיים: אני צריך להתחיל את זה עם האזהרה שאני אפילו לא יודע אם אני יכול להיחשב לאמן גלי סינטיס. ברור שאני ממש חדש, כך שאין לי מקום לדבר. התקבלתי על ידי אמני Synthwave ו- # Synthfam ואני אוהבת מוזיקת Synthwave, אבל אני פשוט לא יודע אם המוזיקה שלי נופלת בקטגוריה הזו. אני לא מרגיש שיש לי הבנה מוחלטת של מהי הגלים הסינתטיים.
זה עתה סיימתי את הלימודים בקולג 'ועשיתי את ההתמחות בשיקגו. זו הייתה קיום ממש לא טוב. לא אהבתי לגור בעיר הגדולה הזאת, מה שעשיתי היה באמת להתנקז ואיזון העבודה / החיים שלי היה ממש רע. החשיפה הראשונה שלי לסינת-גלי הייתה דרך Lazerhawk והמוזיקה של הסרט קונג פיורי. זה היה דבר אסקפיסטי עבורי כי הייתי מוקף באורח החיים האיום הזה והצפייה בסרט ההוא ממש מעצימה אותי. לא רק שהזדהיתי עם זה כדבר החנון והחנון האמיתי הזה, אלא שזה גם התחת רע!
מצאתי את לזרוק והתחלתי להקשיב לזה כל הזמן. משם גיליתי שזה לא הכל רק מוסיקה שמניעה Outrun, דברים של גיבור אקשן. השיר של מיטש רצח Breaking Waves עשוי להיות עדיין השיר המועדף על גלי הסינטה שלי. זה היה כל כך סקסי! זה פשוט היה חלק והרגיש ממש טוב וצונן. הבנתי שהמוזיקה יכולה להקיף המון רגשות שונים ולעורר את הדימויים האלו אסקפיסטיים ויקרים מאוד לליבי.
בצד השני של המטבע אני רוצה לעשות מוזיקת פאנק ויש לי מרכיב מזה במוזיקה שאני עושה עכשיו. ניגנתי בלהקת פאנק של עשרה קטעים ועושה כריכות מהקלאסיקה כמו Earth Wind & Fire ו- Cool and the Gang. בזמן שהאזנתי ל Synthwave, נחשפתי ללהקות כמו Chromeo וזה עדיין כנראה ההשפעה הגדולה ביותר שלי אז אני מעוניין להמיס synth-funk ו- synthwave.
כשאני חושב על Synthwave, אני חושב על מוזיקה בהשראת אמנים לבנים של שנות ה -80. הייתה גם התרבות המוסיקלית השחורה המדהימה הזו בשנות ה -80 של המאה שעברה ניסויים לא פחות בסינתיסייזרים. אנשים כמו ריק ג'יימס ו- Cool & The Gang הוציאו את התסמונת שלהם. אם אתה מתחקה אחר השושלת הזו, אלה האמנים שהשפיעו על מעשים אלקטרוניים פופולריים באמת כמו צדק, דאפט פאנק וכרומו.
KM: ספר לי יותר על האופן בו אתה יוצר מוזיקה חדשה.
אני חושב שהמוזיקה הטובה ביותר שיוצאת כמעט מכל מוזיקאי הם השירים שמעירים אותך עם מנגינה בראש או שאתה במקלחת ואתה חושב על קצב מדהים וקו בס ללכת איתו, אז צריך לרוץ למחשב ולהתחיל לשחק איתו.
אני מגלה שלא חסרים רעיונות, אבל חשוב לי לתת לרעיון להתבשל ולתת לו לצאת באופן אורגני. אם אני נתקע ממש, אני אשמע למוזיקה שאני אוהב וחושב, "בסדר לשיר הזה יש את הוויב של השיר הזה או השיר הזה שאני באמת אוהב" ואסתכל על מה שהם עשו ומה שהיה ייחודי בהם. אני לא גונב את זה, אבל אני מקבל השראה מזה.
אני אשתמש בדוגמה של סטיבי וונדר. סטיבי וונדר הוא אחד מכוכבי הפופ הגדולים בכל הזמנים, אבל אם אתה באמת מסתכל על המוזיקה שלו זה ממש מורכב. יש אקורדים שפשוט יוצאים משום מקום, אבל הם מסתדרים כל כך טוב. אני מקבל השראה מהסתכלות על אמנים מהעבר או הנוכחי שאני מכבד.
כרגע אני מאוד מתחיל בהפקת מוזיקה אלקטרונית. אני כל הזמן לומד. יש לי חבר, שון ליווינגסטון ( )) שעוזר לי המון. אני גם אוהב להסתכל על האמנים שאני נהנה מהם הסינתיסייזרים שהם משתמשים בהם. כרומו למשל, התחיל את הקריירה שלהם לפני 20 שנה עם ג'ונו 106 והם די יצרו איתו את האלבום הראשון שלהם. אני אוהב להשתמש בהרבה צלילים מג'ונו 106. אני חושב שהכל מסתכם באיזה ויבר אני מחפש. אם אני רוצה משהו קצת יותר מוצלח או גיבור אקשן, אני מנסה להיכנס למצב הרוח הזה מכיוון שמוזיקה מעוררת כל כך הרבה רגש. אם אתה רוצה שמישהו יתנודד ברחוב ויחשוב "חרא קדוש! אני מלך העולם "ממה שאתה צריך לגלם את הרגש הזה כשאתה יוצר את השיר.
הדבר האחרון שאגיד הוא שכתיבת שירים חשובה לי באמת. אני מגיע למוזיקה מסוג סינתיסייזר זה ממקום אחר מאשר אמנים רבים אחרים. זה לא משפר אותי, אם בכלל זה גורם לי להיות קצת פחות מנוסה בכל מה שקשור למוזיקה אלקטרונית. עברתי הכשרה מוזיקלית ואני מתעניינת יותר בשיר ובאופן בו המלודיות, ההרמוניות והמקצבים יכולים לשרת את השיר. הנדסת הקול שעושים החבר'ה הסינתטיים האלה מטורפת ואני רוצה להגיע לרמה הזו, אבל זו לא העדיפות שלי. העדיפות שלי היא השיר וכתיבת השירים.
KM: מה הדברים שאתה עובד עליהם עכשיו?
קורות חיים: אני הולך להקליט שירה לסינגל הבא שלי שנקרא אני לא מאמין באהבה . כתבתי את זה אחרי שהלכתי לחתונה של חבר. אני מקווה לצאת מזה בשבועיים הקרובים. המטרה שלי היא שזה יהיה הסינגל האחרון שאשחרר לפני אלבום הבכורה שלי שהייתי רוצה לעשות בחודש הבא. עם זאת עבר די די.
יש לי כמה שיתופי פעולה בעבודות. הסינפאם מפוצץ אותי לגמרי. אני חושב שזה מיקרוקוסמוס כל כך יפה ויצירתי. עבדתי עם דימי קיי, טום סליקה ופניקס, כך שזה היה די מגניב בוודאות.
אני בתהליך המעבר לניו אורלינס ואני אהיה באותה עיר שבה הפסקת חשמל תהיה מגניבה. מה שאני באמת רוצה לעשות זה לחיות. ניגנתי מוזיקה חיה לנצח, אבל מעולם לא עשיתי סט אלקטרוני. הסיבה לכך שהתחלתי ליצור מוזיקת סינטיס ותמרונים אלקטרוניים היא שבשלוש השנים האחרונות אני עובד בחברת Outward Bound אז אני נוסע ללא הפסקה. אתה לא יכול להקים להקה כשאתה עושה את זה.
הקשבתי לאמני הגלים הסינתטיים האלה והייתי כמו, "לעזאזל! אני אוהב את הדברים האלה כמו המוזיקה החיה. מדוע אני לא עושה זאת כמוצא יצירתי? אני חושב שזה מדהים שהטכנולוגיה מאפשרת לי להיות להקה של איש אחד, לעשות מוזיקה, להוציא אותה שם ואנשים יקשיבו לה. עכשיו אם אני אהיה בניו אורלינס, עיר שמכבדת באמת אמנות ותרבות ומוזיקה, אני רוצה לחיות עם זה ואני רוצה לקדם פעולות סינטיס אחרות שיעברו לחיות.
KM: תן לי את המחשבות שלך על העתיד של מוזיקת הסינת-גלים.
קורות חיים: אני אומר את זה עם האזהרה שאני עדיין לא בקיא במיוחד בסצנת הגלים הסינתטי. חשבתי על זה והייתה הרבה תנועה לקראת מופעים חיים שלדעתי היא צעד בכיוון הנכון. כשאני חושב על ההיסטוריה של המוזיקה הפופולרית, זה דרך מופעים חיים והיראה והמחזה שיכולים לקרות שבאמת מכניס מעריצים חדשים. אם מישהו חובב הסינת-גלים והם הולכים להופעה ולוקחים ארבעה חברים. ארבעת האנשים האלה הולכים ומביאים ארבעה אנשים נוספים. אני מרגיש שזה חייב להיות חלק עצום מזה. זה מפגיש אנשים. זה איך אמנים נפגשים, זה איך שמקדמים נפגשים וזו מסיבה גדולה ואני חושב שהיא צריכה להמשיך ללכת ככה.
הדבר האחר שקשור למקום בו מתרחשת סצנת הגלים הסינתטי ומשהו שמתי לב אליו הוא התפתחות של אישים גדולים. מבחינת אישיות רוקנרול גדולה, מי האדם האחרון שאתה יכול לקרוא לו? זה כנראה קורט קוביין. אם אתה חוזר מקורט קוביין, היו שם רק טונות. הם היו מעל האישיות העליונה שאנשים יכלו להצמיד אליהם (לטוב ולרע). אני באמת חושב שסינת-גלים זקוקה לכמה אישים גדולים, אנשים שיש להם אווירת איש כריזמטי. אני חושב ש synthwave הולך ככה! אני יודע שהרבה גלי סינטטי יצאו מעשרות סרטים וכאלה שהם מדהימים, אבל אני חושב שמה שמביא אנשים באמת זה המוזיקה המוזסת עם רגישות פופ אמיתית. יש שירה, יש יותר הפקת פופ, יש יותר קצב לזה.
KM: איך אתה טוען את עצמך באופן יצירתי?
קורות חיים: מבחינתי זה לוקח צעד אחורה מהיצירה. מיילס דייוויס, מוזיקאי הג'אז, היה באמת מחונן מבחינה טכנית. הוא יכול היה לנגן כל דבר על החצוצרה ההיא, הוא היה מלחין מדהים והוא היה כה פורה. אפשר לחשוב שהוא פשוט עבד ללא הפסקה, אבל אני זוכר שקראתי שהוא אמר שהוא לא קיבל השראה מישיבה בחדר תרגול או ניתוח מוזיקה. אני מקבל השראה מהדייט מדהים או לראות משהו ממש מחריד. אתה צריך להרחיק את הצד האמנותי שלך, ללכת לחיות את החיים ולחזור ולתרגם את החוויות האלה למוזיקה.
הדברים האחרים שמעוררים אותי הם האמנים המדהימים ב- #synthfam. אני שומע מוזיקה חדשה כל יום וזה פשוט מרתק עד כמה זה טוב. זה מרגש ומפחיד כמה ממנו יש.
