"סאלי סטון מופיע שוב (על וורנרס) לאחר ירחים רבים שנעדרים מהזירה. 'זכור מי אתה' הוא שם הסינגל הראשון שנשמע כמו מקום טוב למדי להתחיל בו; למרבה הצער, נראה שרוב האנשים שכחו מי הוא ... "(מתוך המגזין Record World, 29 בדצמבר 1979)
זו הייתה אמירה של שני משפטים ומזלזלים שנמצאה בגיליון העיון של מגזין הסחר במוזיקה Record World, אך סיכום מדויק למרבה הצער של היכן שמצאו עצמם סלי והאבן המשפחתית בסוף 1979: חודשיים בלבד אחריו שיצא, האלבום הראשון של סלי מזה שלוש שנים והראשון לכתלי האחים וורנר, בחזרה למסלול הנכון, כבר מת במים. שני סינגלים שוחררו, כשהשני "אותו דבר (גורם לך לצחוק, גורם לך לבכות)" התעלם לחלוטין ולא מתווה תרשים בשום מקום. אבל איך הגיעו הדברים למצב הזה? מה יכול לקרות לקריירה שבה אפילו נחוץ לקרוא את האלבום החדש שלך למסלול הנכון ?
כדי לגבות קצת: Sly & the Family Stone המקורי התפרק בינואר 1975 לאחר מופע מופע נמוך בהיכל המוסיקה של רדיו סיטי. בהמשך אותה השנה הוציא סלי אלבום סולו מצוין בשם High on You, מלא במנגינות פאנק נהדרות, וזוג בלדות נחמדות. בקלות, אחד האלבומים הטובים ביותר שלו אי פעם (ואחד שכל מי שהיה מעוניין בו אפילו מרחוק בעבודתו צריך לבדוק, שלמרבה המזל קל כעת בזכות ספוטיפיי), הוא בכל זאת לא הצליח להפיק אף 40 להיטים מובילים, אם כי מסלול הכותרת התקרב. הלחץ מהלייבל שלו אז Epic Records יכול להיות ההסבר העיקרי למה שקרה אחר כך: סלי, עם נגן החצוצרה שנמצא עד כה (ובקרוב גם אם לבתו) סינתיה רובינסון, הקים מערך חדש לגמרי של משפחת סטון ו הקליט אלבום חלקלק מאוד ומעודן בשם Heard Ya Missed Me, Well I Back . הקבוצה החדשה ביצעה כמה הופעות חיות, כולל הופעה זו בספיישל חצות:
סלי והאבן המשפחתית "שמעו אותך החמיץ אותי, ובכן אני חוזר" בשידור חי בשנת 1976
אבל חמש שנים בלבד לאחר שעמד בראש תרשימי האלבומים עם There A Riot Goin 'On בשנת 1971, האלבום החדש לא הצליח אפילו לצלם את ה- Billboard Top 200. זה כנראה לא עזר שהשיר שנבחר לסינגל, נקרא "Family Again", "היה למעשה גרסה מחודשת של" Dance To The Music "משנת 1968, שם סלי מציגה את הלהקה החדשה בשמה, כשהיא יוצאת יותר כחידוש ולא כשיר חדש ומרגש. כמו כן, הצליל הכללי של האלבום נראה כאילו הושפע מאוד מהצליל "פילדלפיה נשמה" השופעת והגדולה שהייתה גדולה באותה תקופה, מה שלא נשמע כמו התאמה טבעית לסלי. האלבום תאר למעשה את תרשים 200 המובילים של מגזין המוזיקה המתחרה של Cashbox ב- 193, אך הכתיבה הייתה על הקיר: בשנת 1977, Sly ו- Epic Records נפרדו דרכים. סלי נשר מחוץ לטווח הראייה, ומחקרי פעילותו בשנת 1978 לא מגלים דבר.
אך לבסוף, קוראי מגזין בילבורד, 15 בספטמבר 1979, התקבלו בתמונה זו שהכריזה על הלייבל החדש של סלי ואלבומו הקרוב:
עם הקמת ההרכב הקודם של הלהקה, כמה חברים מהתקופה הקלאסית חזרו להקלטה, כולל האחים פרדי ורוז סטון, בתוספת פט ריזו על סקסופון, וכמו תמיד, סינתיה בחצוצרה. אבל הבדל אחד גדול מאלבומים קודמים היה שסלי עצמו לא הפיק אותו, שכן האחים וורנר הקצו את מפיק הצוות מארק דייוויס לתפקיד. התווית הראתה התלהבות ראשונית מההקלטה, פרסום מודעות מודעה מלאה זו ב- Billboard בגיליון ה- 27 באוקטובר 1979 (אם כי מבחינה ויזואלית מדובר באיור שצייר היטב את התצלום מהעטיפה האחורית של האלבום, ופשטות השימוש בתמונה בפועל הייתה יכולה להיות רחוקה טוב יותר):
בינתיים ביקורת חיובית זו התפרסמה ב- Cashbox בגיליון ה- 20 באוקטובר:
"סלי והחבורה מוכיחים שהם להקה משלהם, בכך שהם נמנעים מטרנד הדיסקו ושוקעים את שיניהם באיזה בשר R&B פאנקי באלבום הקאמבק המסודר. מילות השיר 'כולם כוכב' שלו והעיבודים המהפכנים של משפחת סטון הם מפתח נמוך יותר מאשר במאמצי עבר, אבל 'זכור מי אתה' הוא קלאסיקה ערמומית אם היה פעם כזה. קטעים נאים אחרים באלבום כוללים את הכותרת, 'זה לוקח את כל הסוגים' ואת הוו-וואה המטורלל 'אותו דבר'. "
הסינגל "זכור מי אתה" שוחרר בספטמבר ונפצע "מבעבע תחת" תרשים ה- 100 של בילבורד בטבלה מס '104, תוך שהוא גולש לטופ 40 של R&B במקום 38. האם זה "קלאסי ערמומי" כמו שאמר Cashbox ? אם לא בהכרח קלאסיקה, זה פתיחה מוצקה לאלבום, עם פסוקים מאופקים המתפרצים לפזמונים חזקים יותר הכוללים את וו הקול "זכור" של רוז, ומעניקים לירית סקירה טובה על מה האלבום עוסק. תן להאזין:
סלי והאבן המשפחתית "זכור מי אתה" 1979
האלבום עצמו ערך את הופעת הבכורה שלו במצעד 200 האלבומים המובילים של Billboard בגיליון ה- 10 בנובמבר, ונכנס למס '166. בשבוע שלאחר מכן הוא עלה ל- # 157, ואז # 152 בשבוע שאחרי. לאחר מכן הוא הפך את המסלול ומיד נפל מהתרשים לאחר שלושה שבועות. בסוף נובמבר, הוציאה וורנרס את הסינגל השני "אותו דבר", וההתייחסות של Cashbox אליו הייתה "וואה וואה ווקי" הייתה תיאור טוב. בעיקרון ריבה של אקורד אחד שהוגדרה למילים, השיר כולל שימוש נרחב בשיר אפקט ה"טוקבוקס "בגיטרה (כפי שנשמע בכמה שירים של פיטר פרמפטון, שבדרך אגב היה מבצע אורח ב- Heard Ya Missed Me, אגב), כשכל הפסוקים הושרו דרכו, בטח ראשון לסינגל פופ (וללא ספק האחרון!).
סלי והאבן המשפחתית "אותו דבר" 1979
מה שיכול היה להעלות את תשומת ליבם של המאזינים כשיר פאנק חידוש במקום, בקושי הגיע לאף אחד, ולא הצליח להופיע אפילו בתרשים המו"פ. בסוף השנה אלבום הקאמבק של סלי נעשה ואבק. אבל מה הערך של האלבום עצמו? ראשית, זה ראוי לציין את הקיצור שלו, שרץ פחות מ- 27 דקות על שמונה שירים, כאשר מחצית מהשירים הללו הם למעשה ריבות של אקורד אחד שמוגדר למילים, כמו "אותו דבר". ובכל זאת, סלי הראה לעצמו את המאסטר לשירי אקורדים בעבר; "אנשים יומיומיים", "תודה" ו"אני רוצה לקחת אותך גבוה יותר "היו כולם בעיקרון שירי אקורד, וכולם היו להיטים גדולים. אבל כשהאלבום היה קצר ככל שיהיה ומחצית זמן הריצה שניתן לשירים שלוקחים את האקורד האחד הזה, הגם שאינם מפוארים, גישה, הוא הופך להיות קצת עצלן במחלקת כתיבת השירים.
מצד שני, האלבום מרוויח מאוד מנוכחותם של פרדי ורוז, ובמיוחד רוז שמוצג באופן בולט על מחצית השירים, ומקבל לעצמה חלק נאה מהפתיחה בצד 2 "Shine It On". הבסיסט החדש קני בורק מניח כמה שורות מאוד פאנקיות לאורך האלבום, אם כי חלק ניכר ממנו הוא חיקוי של עבודת הבס פורצת הדרך של לארי גרהם משנים קודם לכן. לרוב, מדובר באלבום בטוח מאוד, כלומר אין שום ניסוי גלוי שנמצא באלבומים כמו Stand ו- Riot ושום דרך חדשה לא נשברה; ההפקה של מארק דייוויס מוכשרת וכולה מבוצעת ומושרה היטב, פשוט אין הרבה כדי לגרום לזה להתבלט מגוף העבודה הגדול יותר שלו. אפילו עטיפת האלבום בטוחה, כאשר סאלי לבוש במקצועו יושב באולם שנראה בלובי של משרד וורנר רקורדס. נקודת שיא ברורה באלבום היא רצועת הכותרת, שכמו "זכור מי אתה" מספקת מבחינה לירית מעין הצהרת כוונות של סלי עצמו, ואומרת למאזינים שהוא מחבר את זה וזה שיט חלק מעכשיו:
סלי והאבן המשפחתית "חזרה למסלול הנכון" 1979
למרות ביצוע האלבום מתחת לביצוע, וורנר התקשר עם סלי וציפה לאלבום שני. כאשר הופיע סוף סוף אחד בשנת 1982, תחת הכותרת Ain't But The One Way, הוא היה רשום כמופק על ידי סאלי והמפיק הגדול סטיוארט לוין. במבט ראשון, זה עשוי לרמוז שסלי התחבר עם מפיק לוהט להכין אלבום ראוי ללהיט, אך במציאות מה שקרה היה שסלי הקליט שירים בסיסיים ושירה, ואז נטש את האלבום, והשאיר את וורנר להעסיק את לוין בעצם עבודת הצלה להשלמת אלבום ליציאה. האלבום לא תאר, אך מאזין נלהב אחד היה הזמר Simply Red העתידי, מיק האקנל, שבפגישה עם לוין כמה שנים אחר כך העיר למפיק כמה הוא אוהב את עבודתו באלבום של סלי. אז החל שיתוף פעולה שהביא לכמה אלבומי שובר קופות פשוט Simply Red, כולל האלבום הקלאסי 1991 כוכבים, שהתבסס בחלקו על הערצה הדדית למוזיקה של סלי.
אבל באשר לסלי עצמו, הוא הופיע בלילה המאוחר עם דייוויד לטרמן בשנת 1983, בו הוצג ראיון מעניין מאוד, והופעה של כמה מלהיטיו הישנים (אלבומו האחרון שאז לא הוזכר). סלי מדבר על אופן פרישתו במשך תשע שנים, מה שכמובן לא היה נכון, ומנסה למסור מספר טלפון פרטי בשידור (זה מבוטל) במאמץ למשוך עבודות מוזיקה חדשות.
סליי סטון בלילה מאוחר עם דייוויד לטרמן - 1983
אבל כאמן הקלטות מצליח, זה בעצם נגמר לסלי, עם יוצא מן הכלל אחד גדול: סלי חתם ב- A&M Records באמצע שנות ה -80, ובעוד אלבום לא יצא מעולם, הוא הוביל לכך שהוא התארח על קטע לפי לייבל- בן הזוג ג'סי ג'ונסון בסינגל "Crazay" משנת 1986, שהגיע למקום ה -53 ב 100 המאה.
ג'סי ג'ונסון עם סרטון המוזיקה "Crazay" של סליי סטון משנת 1986
זה היה טוב ובאמת עבור סלי במשך שנים רבות, שבסופו של דבר הופיע מחדש, במידה מסוימת, בסוף שנות האלפיים לאלבום של להיטים שהוקלטו מחדש וכמה הופעות חיות מאכזבות בעיקר. אם Back On The Track Track הפך לאלבום הקאמבק הגדול שהיה אמור להיות בו, יתכן והדברים התבררו אחרת. כפי שהוא, הקטלוג של סלי עמד במבחן הזמן, מכיל מספר להיטים קלאסיים וקטעים רבים וכדאיים ששווים לגילוי מחדש. זה כולל Back On The Track מסלול שלמרות שהוא ככל הנראה אינו מדורג בין הישגיו הגבוהים ביותר, הוא עדיין חלק חשוב בסיפורו וכדאי לשמוע אותו על ידי מעריצים ותיקים וחדשים כאחד. "זכור מי אתה!"
