פטון מקליין וניווטי הכביש האבוד: להקת הכדורגל של שורשים קנדיים

פאטון מקלין החל להגדיר את שירתו למוזיקה כנער. במהלך האוניברסיטה הוא הופיע בסצנת המוזיקה של ססקצ'ואן כנגן סולו וכנגן מפוחית. לימוד ספרות אנגלית ואתנומוסיקולוגיה הוביל בסופו של דבר למלגה ללימוד המוסיקה העממית של אסיה. עודד אותו לנסוע לשם על ידי הגיטריסט הקנדי הידוע והמוזיקאי העממי דייוויד אסיג.

פטון מרחיב, "כשפגשתי אותו, הוא דיבר על הרעיון של ג'וזף קמפבל למסע הגיבור בו עוזב הגיבור מהבית, עובר מבחנים וחוזר עם הידע שנצבר מהמבחנים. זה ממש היווה אותי. נסעתי לקוריאה עם רעיון מעוצב למחצה ללמוד מה אני יכול ולהחיל אותו על הכתיבה שלי. יצאתי עם הגיטרה שלי ותכננתי לטבול במוזיקה עממית אסייתית. התחלתי ככה אבל זה נגמר במוזיקה פופולרית אסיאתית. "

באופן סביב הכביש, הדבר הביא להתעוררות ההתעניינות של פאטון במוזיקת ​​קאנטרי קלאסית. הוא אומר, "שנאתי את מוזיקת ​​הקאנטרי שגדלה. שנאתי את מוזיקת ​​כינור העתיקה שגדלה. לא אהבתי את הצליל בזה בכלל. זה לא מה שמעולם התעניינתי בו, אבל בזמן שחייתי בקוריאה התחלתי להתעניין במסורות הישנות של המוסיקה הצפון אמריקאית. רק הרחק מהבית זה עשה אותי מעניין. "

הוא מתייחס לניווט הכבישים האבודים כפרויקט ולא כלהקה. פטון מסביר, "כל השחקנים בו הם ביקושים גדולים וכולם חברים אישיים. לכולם פרויקטים אחרים של מוסיקה שהם עובדים עליהם. זה משהו שהם עושים במשרה חלקית כשהם זמינים. "

הוא מוסיף, "תמיד הייתי מופתע מקליבר המוזיקאים שהצלחתי למשוך לפרויקט. זו מערכת יחסים ללא התחייבות עבורם, כך שהיא מאפשרת להם גם למלא את ההתחייבויות האחרות שלהם. "

עם השנים הגישה של מקלין למוזיקה השתנתה והתפתחה. הוא התחיל לכתוב ולבצע מוזיקלית משלו בלעדית. ככל שלמד יותר על מוזיקת ​​קאנטרי קלאסית, הוא החל ללמוד לשיר כמו האמנים מהעבר. הוא אומר, "לא הבנתי איזה יתרון גדול היה בלימוד הטכניקות הקוליות של אמנים בודדים. זה באמת עזר לטכניקה הקולית שלי. אני מסוגל לעשות דברים בקולי שמעולם לא יכולתי לעשות לפני כן. "

הוא ממשיך ואומר, "השירים הקלאסיים האלה הם עכשיו חלק מהתפאורה שלנו. אנחנו מדברים קצת על ההיסטוריה של מוזיקת ​​האנקי טונק בתכנית, אבל אני כותב שירים מקורי וההתמקדות היצירתית שלי היא איך המוזיקה הזו תשפיע על כתיבת השירים שלי בעתיד. "

בשלב מוקדם, פאטון היה מגדיר את השירה שכתב למוזיקה, אך עם השנים התהליך של כתיבת השירים התפתח. הוא אומר, "זה בדיוק ההפך. יש לי התקדמות אקורדים, יש לי מנגינה, יש לי הרמוניה ויש לי את הווים שלי כאלה שהבנתי. אם יש לי מזל, אני אלך על האופניים שלי וכשאני רוכב אני פשוט משמיע את הצלילים שוב ושוב בראשי עד שמילים או ביטויים נופלים על מקומם. אני ארשום רעיונות או ביטויים מרכזיים כשאחזור הביתה ואבנה סביבם שיר. "

חברי להקת הליבה מביאים פרויקט מגוון רחב של רקע מוזיקלי. פטון אומר, "אני כל כך בר מזל לעבוד עם האנשים האלה שיש להם ניסיון מקצועי רב יותר ממני. כל החברים הם מוזיקאים טובים ממני, אבל אף אחד מהם לא מבין את הז'אנר כמוני, ולכן המשימה שלי הייתה לחנך אותם בנושא. לראיין ספרקלין (כנר שלנו) יש רקע קלטי אבל הוא עבר איתי לבלוגראס לפני מספר שנים ועכשיו אני מבקש ממנו לנגן כינור כפרי שהוא מעולם לא שיחק באמת. "

הוא ממשיך, "ג'יליאן סניידר היא אחת מזמרות הג'אז הנחשקות ביותר של ססקאטון, כמו גם מנגנת על האקורדיון. היא האזינה למוזיקת ​​קאנטרי בילדותה ואמה היא מוזיקת ​​קאנטרי מפורסמת בתכנית טומי האנטר. אבל היא שנאה את מוזיקת ​​הקאנטרי שגדלה, גרוע ממני. מבחינתה, היא מנסה לגלות היכן האקורדיון יושב בתערובת של מוסיקה מבוססת מיתרים באופן מסורתי. "

סצנת המוזיקה של ססקצ'ואן משגשגת לפי השקפתו של פאטון. הוא מסביר, "אני חושב שסצנת המוזיקה של ססקצ'ואן כרגע פשוט מניחה אלף. אמנים תומכים היטב בקהילה שלהם. במהלך חמש עשרה השנים האחרונות חלה גידול מסיבי בפסטיבלי ססקצ'ואן. אבל יש יותר חדרים בסביבה, כך שזו סביבה תחרותית יותר לאולמות ופסטיבלים. "

בזמן הקרוב מתכננת הלהקה להוציא את אלבום הבכורה ולהרחיב את לוח התיור שלהם. פאטון אומר, "האלבום החדש הולך להיות כל החומר המקורי. יצרתי חברים בארה"ב בארה"ב ובקהילת הכחולים העשויים לתרום, אז אני ממש מתרגש מזה. הייתי רוצה גם להרחיב את טיולינו לאלברטה, מניטובה ולחלק ממערב ארצות הברית. "

הוא מוסיף, "יש לנו שיווק לקראת התמיכה באלבום. לכל הסינגלים יהיו סרטונים מבוססי ביצועים כך שמודעת מודעות יכולה להסתכל עליהם ולהשתמש בהם למטרות הזמנה או קידום מכירות. "

דבר נוסף שפטון היה רוצה לעשות הוא להוסיף שירה נשית לנעימות הכיסוי שהם מבצעים. הוא אומר, "הייתי רוצה לנצל את יכולת השירה של ג'יליאן בכדי להביא עוד שירים של וונדה ג'קסון ופטסי קליין כדי להציג את נקודת המבט של האישה על הונקי טונק.

מטרה עתידית אחת שהוא היה רוצה להגשים היא לכתוב על נושאים רגשיים עמוקים יותר. פטון אומר, "לאחרונה השלמתי שיר שנקרא כביש 9. היה לי שיר קשה לכתוב ושיר קשה רגשית בשבילי לשיר. אבל הקהל הגיב. אני רוצה לנסות לעשות שירים נוספים כאלה. הם לא בהכרח צריכים להיות שירים עצובים או שירים על אובדן, אבל אני רוצה לחקור את העומק הרגשי של כתיבת השירים. "

מוסיקה והוראה הם שני התשוקות שלו. ההוראה היא הקריירה העיקרית שלו וזה עוזר לשמור עליו השראה. פאטון אומר, "העבודה שלי היא מתגמלת להפליא. אני אוהבת את זה ואני מתרגשת להיות שם כל יום. מעולם לא הרגשתי שאני תקוע בעבודתי תוך כדי רצוני שאוכל להיות מוזיקאי. ניגשתי למוזיקה שלי עם הגישה שאני לגמרי חופשי לעשות את זה וכיף לי לעשות את זה. "

מבחינת השראה יצירתית, פעילות גופנית היא דבר שעוזר לפאטון. הוא אומר, "בקיץ אני עולה על האופניים שלי ובחורף אני חוצה סקי. אני עושה המון ניגונים ורעיונות בראש. זוהי סביבה מאוד לא מופרעת לכתוב בה. "