הולו טווין משלב שירה רודפת מילים וטקסטים מהורהרים בשיתוף פעולה מוזיקלי בין בקי ווסק ואמלי ווטס. דיברתי איתם על תהליך היצירה שלהם, מקורות ההשראה שלהם ואיך הם טוענים את הסוללות היצירתיות שלהם.
בקי מספרת שהזוג נפגש לראשונה בזמן שגרו על הר בצפון ונקובר בזמן שהם הלכו לאוניברסיטה. היא ממשיכה, "התחברנו בגלל שהיינו בודדים. היו לנו רק אחד את השני כי המשפחות שלנו היו בעמק פרייזר. התחלנו לנגן עטיפות ביחד על גיטרה אקוסטית ומשם זה פשוט התקדם אלינו בכתיבה. הפכנו את צ'טרטון איב ואז שינינו את שמנו להולו טווין. "
אממלי מוסיפה, "מבחינת בדיוק איך שהתחלנו ליצור מוסיקה יחד, אני זוכר מאוד בצורה חיה כשבקי ואני התחלנו להיות חברים, היא שלחה לי קליפ לשירתה. בדיוק עברתי פירוק ממש רע והיא רצתה לעודד אותי, אז היא שלחה לי קליפ משירתה. מיד הייתי כמו, "חרא קדוש! הקול שלך כל כך יפה. " אמרתי לה שעלינו להתקע זמן כי היו לי גיטרות ופסנתר. "
שניהם מקבלים מידע על ידי המוזיקה של שנות ה -60 וה -70 כמו גם צלילים מודרניים יותר. אממלי מסביר, "בקי מאוד נכנס לפליטווד מק ואני מאוד בעניין לד זפלין. אנחנו מושפעים מכל מוזיקה מאותה עידן בין אם זה רוק, נשמה או בלוז. מבחינת דברים חדשים יותר, שנינו מושפעים מצלילים עממיים יותר כמו ערכת עזרה ראשונה וגרגורי אלן איסקוב. "
תהליך היצירה של הולו טווין מתחיל בקי בכתיבת מילים ולעיתים גם מנגינות. היא אומרת, "זה תלוי במה שאני מרגיש או עובר. לפעמים יהיה לי התקדמות אקורדים ואשלח אותם לאמלי ושאל אותה אם הם עובדים ונבנה על זה. יש גם זמנים שבהם אממלי ישלח שיר שלם והוא פשוט צריך מילים. אנחנו משלימים זה את זה בצורה כזו. "
אממלי מציינת שזה שיתוף פעולה שווה מאוד מבחינת האופן בו השירים מתלכדים.
ה- EP האחרון שלהם The River Saw Everything הוא סט שירים אישי מאוד עבור בקי. היא אומרת, "רוב השירים נכתבו השנה ואז הוקלטו גם השנה. הם היו סופר טריים מכיוון שאבי החורג אובחן כחולי סרטן לפני כמעט שנה. הוא נהיה חולה יותר ויותר, אז נפטרתי מחופשת חמלה מהעבודה ונשארתי עם אמי לטפל בו. הייתי בצ'יליאק, הייתי רחוק מחיי, הייתי מוקף לחלוטין בעזרי טיפול במשך חודשיים. בהשוואה לאנשים אחרים זה לא דבר אבל זה היה די משמעותי עבורי לראות את האדם הזה שאהבתי והערצתי פשוט נמוג. "
היא ממשיכה, "פשוט כתבתי הרבה כשהיה לי זמן כי זה אחד הדברים הקתאריים ביותר עבורי. בצ'יליוואק הנהרות, היערות וההרים כה יפים שהיה קל לכתוב עם אותם רמזים חזותיים. קיבלנו כמה מענקים. קיבלנו מענק Creative BC, BC Fund Fund, קיבלנו מענק FACTOR והחלטנו לעבוד עם ג'ונתן אנדרסון. הקלטנו לאורך כל הקיץ וזה היה נהדר. יש לו סטודיו שהיה פעם חווה לפני שהמיר אותו. יש לול, יש חתולים ויש ארנבות. זה היה סופר כיף. "
האתגר העיקרי של הולו טווין הגדיר את הצליל שלהם כלהקה כליל. אממלה מפרטת, "עד לנקודה זו היא מצאה את הסאונד שלנו וגם מצאה אנשים כמו מפיקים שיכולים לעזור לנו לפתח את הצליל שלנו ולטפח את מה שיש לנו כבר להציע ולהפוך אותו למשהו יותר."
בקי מוסיפה, "לפעמים קשה באמת להעביר את הרעיונות שלנו, כך שלמציאת מישהו שיכול לאסוף אותם באופן אינטואיטיבי ואינסטינקטיבי היה קשה. מצאנו כמה אנשים מדהימים לעבוד איתם, אבל זה היה נהדר. "
אתגר נוסף עבור הצמד הוא לפרוץ דרך ולהכיר. בקי אומרת, "יש קומץ להקות 'בתוך' באותה תקופה והם זוכים לרוב ההכרה. הם ראויים להכרה זו מכיוון שהם מוזיקאים נפלאים, אך כולנו נופלים בצד הדרך. "
אממלי אומר, "אם אתה לא חלק מאותה קבוצה, אתה לבדך."
בנימה חיובית יותר, בקי אומרת, "אנו ברי מזל להיות חלק מכמה קבוצות וארגונים שכולן עוסקות בתמיכה זו בזו. אחת מהן מיועדת אך ורק לנשים בתעשיית המוזיקה והיה ממש מדהים להיות מסוגלת להיות חלק מקבוצה כל כך פתיחה, תומכת וחביבה של נשים. "
באשר לתוכניות העתיד שלהם, הם מתכוונים להמשיך ולהרחיב את טווח ההגעה שלהם. בקי אומרת, "אנחנו רוצים להמשיך להקליט. אני לא יודע אם LP הוא באמת משהו שאנחנו רוצים לעשות בזמן הקרוב, אבל EP אחר יהיה ממש נהדר בשנים הקרובות. אנחנו באמת רוצים לסייר בקנדה, לפחות במערב קנדה, ואולי לרדת באורגון ובוושינגטון. אנחנו רוצים פשוט להמשיך לעבוד על כתיבת השירים שלנו. "
בקי ואמלי יש דרכים משלהם לטעון את הסוללות היצירתיות שלהם. אממלי מסביר, "אני מטען כמו כל סופר ואמן בקריאה, בהאזנה למוזיקה והתבוננות בדברים. אני פשוט מקשיב למוזיקה שונה ככל שאני יכול וזה במודע מוזר לגופן ההשראה שאני שואב ממנו בבוא העת. "
בקי אומרת, "בשבילי, אחרי פרוייקט או כשאני באמת זקוקה לאנרגיה אני פשוט צריכה להיות לבד. אני צריך להבין מה אני מרגיש וחושב. אני צריך להרגיע את עצמי ולהירגע קצת. "
