דייב קוונברי הוא זמר / כותב שירים מבוסס ויניפג. שיריו חוקרים את העולם הפנימי ונוגעים בחיים הרגשיים של הנפש. אלבומו האחרון Still Life with Canadian הוא בחינת הרגשות המורכבים שעלו כאשר עקב בעיות הגירה, הוא נאלץ לעזוב את אוסטין, טקסס ולעבור חזרה לוויניפג. אני מדבר איתו על איך הוא התאהב לראשונה במוזיקה, איך התהליך היצירתי עובד בשבילו ותוכניותיו לעתיד.
ראיון עם דייב קוונברי
קארל מאגי: איך התחלת לראשונה ליצור מוזיקה?
דייב קוונברי: התחלתי לכתוב שירים כשהייתי בערך 18. הייתי אז בלהקת רוק, אז כתבתי את השירים ללהקה. התחלתי לכתוב דברים של זמר / כותב שירים שיכולתי לנגן בגיטרה. הוצאתי תקליט בשנת 2003 בשם No Vacancy וזה היה אוסף השירים הראשון שכתבתי. כתבתי חלקם בפסנתר וחלקם בגיטרה.
KM: דברו על הנושאים עליהם תרצו לכתוב שירים.
DQ: אני תמיד מחפש זווית רגשית או זווית סיפור מעניינת, כך שאני חושב ששירים יכולים להיכנס לאחת משתי קטגוריות במובן הזה. ישנם שירים בעלי אופי רגשי עם סוג כלשהו של געגוע או מלנכוליה בתוכם. יש שירים שעוסקים גם במשברי זהות. אני גם אוהב לכתוב שירים על דמויות. הייתי בלהקה בשם "Twilight Hotel" והמוקד של אותה הלהקה היה לכתוב שירים על דמויות מטה ומטה, על אנשים מחוץ לחברה. בזמן האחרון אני חוזר לכתוב את השירים האישיים, הרגשיים.
KM: מה ההשפעות שלך ככותב שירים?
DQ: יש את ההשפעות ההיסטוריות של כותבי השירים הגדולים שתמיד היו שם כמו טום ווייטס ופול סיימון. בתקופות אחרונות יותר, אני ממש מתעניין בלהקה בשם המלחמה בסמים . אני חושב שתמיד יש אמן של הרגע שאני נמצא בו כרגע, ואז יש את ההשפעות האחרות האלה שלעולם לא ייעלמו.
KM: איך ניגשים לתהליך כתיבת השירים?
DQ: להרבה אנשים יש גישה משלהם ושלי בדרך כלל הכל או כלום. אני אעבור תקופות של חודשים או שנים בהן אני לא כותב שום שירים בכלל, אבל אז איזה מתג יתהפך, ופתאום אני פשוט אכתוב חבורה שלמה של שירים. כל השירים באלבום שאני מוציא באפריל נכתבו לאחר שחוויתי חוויה נוראית והייתי ממש נסער ומדוכדך. כל השירים האלה נכתבו תוך שמונה חודשים זה מזה. השירים האלה הגיעו ממש מהר ועצבני בשבילי. אני בדרך כלל כותב שיר בבת אחת. אני מדבר עם אנשים אחרים ונראה שהם מבלים חודשים על שיר, אבל בשבילי באמת הכל יוצא.
KM: ספר לי עוד על האלבום החדש שלך Still Life עם קנדי ?
DQ: בניגוד לעובדה שהשירים נכתבו ממש מהר, לאלבום למעשה לקח הרבה זמן להכין וזה השתנה מההתחלה לסוף. כשהתחלנו ליצור גרסאות לשירים, לא הייתי מרוצה מאיך שהם נשמעו. את עצמי והמפיק מייקל החליטו שאנחנו צריכים לפרק אותם ולבנות אותם מגבולות האדמה, אז התחלנו שוב על המון דברים ועשינו שניים או שלושה גרסאות שונות לשירים. כתוצאה, אני סופר מרוצה מהאלבום עכשיו.
מבחינת הנושאים באלבום, הייתה לי חוויה שבה נאסר עלי לחיות בארצות הברית. התרחקתי מוויניפג והתחלתי את חיי, אבל נאלצתי לחזור לכאן ולחיות בבית של הורי. איבדתי חלק גדול מהעצמאות והערך העצמי שלי.
נראה כי רעיון הטלפונים מופיע בהרבה מהשירים, גם בגלל שאשתי ואני השתמשנו בטלפון הרבה. ניהלנו מערכת יחסים למרחקים ארוכים כשבעטתי מאוסטין. אני מניח שזה קשור לרעיון לתקשר ולהחיות את האהבה בחיים לאורך מרחקים.
KM: מה החוויה שלך מסצנת המוזיקה של וויניפג לאחרונה?
DQ: התרחקתי ולכן איבדתי קשר עם הסצנה. כשחזרתי לכאן, הייתי ממש צריך להכריח את עצמי לצאת להתחבר שוב עם אנשים. הרבה מהאולמות נסגרו והיו חדשים שלא היו שם קודם. זו סצינה חזקה ברגע זה, אבל קשה יותר למצוא קהל ממה שהיה פעם. הקמתי כמה הצגות מוקדם כשחזרתי והייתה לי סוג של התעוררות גסות כי הבנתי שאנשים לא בהכרח פשוט יצאו לראות מופע שאני עושה. הייתי צריך להתיידד עם אמנים ורשת אחרים ולהתחיל ללכת להופעות של אנשים אחרים.
זה היה קשה כי הרגשתי ממש מפליא ומבוכה לחזור בוויניפג כי דאגתי שבגלל שעזבתי אנשים יחשבו שאני חושב שאני מגניב מדי בשביל וויניפג, אז היה קשה. לא התחברתי שוב לסצנה ככל שיכול היה להיות לי.
KM: דבר על התוכניות שלך לעתיד.
DQ: מלבד הרשומה הזו שלדעתי היא פרויקט הסולו שלי, יש לי להקת פליז בשם להקת פליז הגלותית. זה חצוצרה, טרומבון, סקסופון וסוזפון. אני משחק איתן בעיר בעיר. כרגע הם פרויקטים נפרדים אבל אני רוצה למזג אותם. אני רוצה להכניס אותם לאותה להקה.
כשאני עושה את להקת פליז הגלות, זה ממש כיף ואנחנו רוקדים מסביב ויש לי מגפון. כשאני עושה את המופע של דייב קוונברי, יש לי גיטרה ואני על הבמה כזמר / כותב שירים. אני רוצה איכשהו להפגיש בין שני הדברים האלה. החזון שלי לעתיד הוא להתחתן עם שני הדברים האלה שלדעתי פירושם לעשות איזו מוזיקת ריקוד מגניבה, פאנקית.
KM: איך אתה שומר על עצמך השראה ומטעין את הסוללות היצירתיות שלך?
DQ: חזרתי לאוניברסיטה, אז כרגע אני מגלה שזו תהיה השראה עם הדברים שאתה לומד וכל המטלות. מוזיקה זה התחביב שלי, אז בגלל שאני מנגן בגיטרה וחצוצרה, כשאני חולה על כתיבת שירים אני אלך לנגן חצוצרה וכשאשמאס לי לנגן בחצוצרה, אלך להתאמן על גיטרה.
