היי פיבר היא להקת בלוגראס חדשנית שממוקמת בוויניפג, מניטובה. לחברי הלהקה בעיקר רקע מוזיקלי קלאסי, אך הם מביאים השפעות הכוללות ג'אז, פופ ומוזיקת קאנטרי.
זמר הלהקה וכותב השירים הראשוני זוהרה גרוויס לקח קצת זמן כדי לדבר איתי על הקמתה של הלהקה, איך הם מתנהלים ביצירת מוסיקה ומקורות ההשראה שלהם. היא גם דיברה על הנושאים שנחקרים באלבום האחרון של היי פיבר, The River, ועל תהליך ההקלטה של האלבום.
ראיון עם זוהרה גרוויס מ"היי פיבר "
קארל מאגי: איך היי פי התחיל ללהקה?
זהרה גרוויס: מאדי הילדברנד (בס) ואני למדנו מוזיקה יחד באוניברסיטה אז לפני כמה שנים שאלתי אותה אם היא רוצה להקים להקה. למעשה מעולם לא הייתי בלהקה לפני כן, והייתי ממש לחוץ לנגן את השירים שלי עם אנשים אחרים. עשיתי הרבה עבודה כמוזיקאי קלאסי, אבל מעולם לא 'פקקתי' או שיחקתי בסביבה פחות פורמלית. היא הסכימה להומור אותי והחלטנו להיפגש לנגן כמה מהשירים שכתבתי. כשהרכבנו את היי פיבר הבנו שאנחנו באמת צריכים שחקן בנג'ו. ידעתי שגרג היי שיחק בנג'ו אז יצרנו איתו קשר והכנסנו אותו ללהקה. למזלנו הוא גם משחק דוברו, מנדולינה וכינור. משם הוא הכניס את מייסון ללהקה. נגן הגיטרה שלנו של מייסון והשיר המוביל להקה. בסופו של דבר פגשנו את אמינה באג'ר-קולק, שהפכה להיות הכנרת העיקרית שלנו וגם מנגנת בבנג'ו של קלוזהמר. העובדה ששלושה מאיתנו יכולים להחליף כלים ושירה הופכת אותה לקבוצה מהנה במיוחד לעבוד איתה. יש לנו הרבה צבעים אינסטרומנטליים לבחירה עבור כל שיר נתון, שזה בונוס עצום עבורי ככותב שירים.
KM: מדברים על ההשפעות השונות שכל אחד מחברי הלהקה מביא להיי פיבר?
ZG: רובנו מוזיקאים בעלי הכשרה קלאסית, אך כל אחד מאיתנו מגיע מרקע מעט שונה. אני מושפע מאוד מהקלטות הג'אז המוקדמות, מהנדנדה המערבית, ממוזיקת השורשים הדרומית / הבשורה, ומה"עבודה היום "שלי שרה שירה ואופרה קלאסית. מאדי הוא פסנתרן קונצרטים שגדל בקהילה המנונית בשטיינבך מחוץ לויניפג. יש להם שם מסורת מוסיקלית מקהלה חזקה, כך שהיא מכניסה המון הרמוניות מעניינות ללהקה, כמו גם אוזן נהדרת למבנה הרמוני.
מייסון הוא אנציקלופדיה של מוזיקת קאנטרי ורוקנרול. הוא יכול לשיר לחלוטין כל שיר של ניל יאנג או בוב דילן, ווילי נלסון, איאן טייסון ... אפילו מנגינות מעורפלות להפליא. בתור היחיד מאיתנו ללא הכשרה פורמלית, הוא מביא הרבה רעיונות ספונטניים ולא שגרתיים לשירים שלנו. הוא גם גורם לנו להראות ונשמע בצורה קרירה יותר ממה שאנחנו בפועל. הוא גם היה היחיד מאיתנו שידע לעבוד עם מיקרופונים וטנדרים כשהתחלנו!
אביה של אמינה (דניאל קולאק) הוא אחד המוזיקאים העממיים הטובים ביותר של מניטובה, ולכן היא גדלה כשהיא משאית פסטיבלים ומחנות כינורות שונים. היא ניגנה עם כמה ממוזיקות הפולק הטובות מכל העולם, כך שיש לה סט מיומנויות מעניין באמת ומוזיקה עממית נהדרת ומנגינות כינור ברפרטואר שלה. אנחנו אוהבים שהיא מביאה את זה לשולחן. גרג מנגן ויולה בתזמורת הסימפונית של וויניפג והוא פשוט מאוד אוהב כחול. הוא מביא ללהקה רעיון רשמי יותר של המבנה אותו אנו מחפשים, כמו גם רעיונות טריים למכשירים.
ק.מ. איך תהליך כתיבת השירים עובד עבורך?
ZG: כתבתי שירים מאז שהייתי ילד קטן וקטן. הם פשוט קופצים לי לראש ללא הרף. בשבילי, זה אף פעם לא שאלה של ליריקה או מנגינה. המילים והמוזיקה מתלכדות מכיוון שקצב המילים משפיע על צליל המוזיקה. כתיבת שירים היא תהליך אורגני למדי עבורי. לוקח לי כשעה לסיים טיוטת שירים, ואז אקציר מילים או אקורדים מעט במהלך הימים הקרובים ככל שהשיר יישב.
אני מאוד נהנה לכתוב שירים בסגנון המושפע מכחול. האופן בו מבנה השיר עובד והתוכן הלירי הכללי של מוזיקת הכחולים מהדהד אותי.
אני מוגבלת במידה מסוימת בכישורי כפסנתרן נורא למדי, אבל אני יודע מספיק כדי לעקוף פסנתר. הלוואי שיכולתי לנגן בגיטרה כי זה יעזור רבות. לימוד נגינה בגיטרה נמצא ברשימת המטלות שלי הרבה שנים.
אחרי שאכתוב שיר, בדרך כלל אשלח אותם לגרג. אני אשלח לו הקלטה שלי שרה ומנגנת בפסנתר. כשישיג את השירים, הוא בחר בכלים שלדעתו יתאימו הכי טוב. אני משתדל לא לתת לו רעיונות כי אני סקרן לראות עם מה הוא בא. כולם בלהקה מביאים גם את הרעיונות שלהם לגבי הכלים שהם היו רוצים לשמוע. גרג תמיד צוחק כי אנחנו עוברים הרבה שירים ואני פשוט וטו על השירים שלא מייד תופסים אותו.
KM: מה היו הנושאים שרצית לחקור בנהר?
ZG: מתגורר בויניפג, יש זרם תמידי קבוע זה של חדשות על נשים נעדרות ונרצחות. כשעברתי לראשונה לוויניפג, הייתי עד לכמה דברים די זוועתיים ואלימים שקורים לנשים בשכונה בה התגוררתי. זה היה חלק די מרושש של העיר. זה תמיד היה משהו שהתמודדתי איתו כי אני אוהב לחיות כאן. אני חושב שזו עיר פנטסטית והאנשים כאן נפלאים, אבל יש הבטן הכהה הזו, עין עיוורת שהופנתה.
בכל מקום בו אתה הולך בוויניפג יש גישה קלה מאוד לנהר. זה כל כך עכור ומלא משקעים עד שאתה יכול להכניס משהו לזה, הוא נעלם תוך 20 שניות ואתה לא יכול למצוא את זה לחיים שלך. זה מפחיד. לעולם לא הייתי מרשה לילדי בשום מקום ליד הנהר ההוא.
כל סיפורי החדשות האלה יצאו והושפעתי עמוק מהם, אז מכאן הגיעה ההשראה לשיר "הנהר". חלק מהשירים האחרים כמו הרצועה הראשונה באלבום "Break My Back" ו- "Old John" קיבלו השראה מאותם סיפורי חדשות. השירים הלכו יחד כי זה היה משהו שבמוחי. הם לא נכתבו יחד, אבל הם חלק מאותו סיפור של דמות בדיונית.
השירים האחרים באלבום הם קטעי חיים המסופרים מנקודת מבט של אישה. יש שיר על האהבה בין אם לילד וזה שמדבר על הקשיים בנישואים. הם שירים על דברים שאנשים מתמודדים איתם על בסיס יומיומי שמסופר מנקודת המבט שלי. מייסון תרם שיר אחד לאלבום שלא מיוחס לי בצורה לא נכונה. הוא כתב את "Realign", שהוא שיר שנכתב בשיתוף עם שיחות שניהל עם שכנו הסמוך, פרסי, שהוא ניצול בית ספר למגורים. היה מגניב לעבוד על השיר הזה ולספר בו את הסיפור של פרסי.
עשינו סרטון מוזיקה גם לנהר . שיתפנו פעולה עם דקו דוסון, יוצר סרטים של וויניפג שמוכר למדי כאן ועשינו כמה סרטי אמנות מוכרים בינלאומיים וסרטוני מוסיקה עבור מטרי. הוא היה נפלא לעבוד איתו ובאמת העלה את החזון שלנו לשיר לחיים .
KM: כיצד עבד תהליך ההקלטה עבור The River?
ZG: הקלטה זו הפעם הראשונה שעבדנו אי פעם עם מפיק. מייסון הביא את חברו הטוב גרנט סימנס. אהבנו לעבוד איתו, הוא היה נהדר. חזרנו שלוש או ארבע פעמים והוא נכנס והביא את הגיטרה שלו. הוא הוסיף דברים שבהם חשב שצריך להוסיף אותם וביקש שאכתוב כאן או שם פסוק נוסף רק כדי להפוך את מבנה השיר לחלק יותר. נכנסנו איתו לאולפן ושון דיילי שהיה מהנדס ההקלטות. הם היו ממש נהדרים לעבוד איתם. עשינו סשן הקלטות מהיר במיוחד. עשינו את ההקלטה כולה ביום וחצי. הקלטנו ליל שישי, שבת כל היום וראשון עשינו את התמהיל הראשוני על המסילה.
היה ממש מעניין לראות, בפגישות הבודדות שלאחר מכן, את מה שגרנט ושון רצו לשמוע במסלול ומה גרג ואני רצינו לשמוע במסלול. גרג ואני ביצענו שני הקלטות קלאסיות רבות, כך שמה שהאזנו לאוזניים שלנו היה שונה לגמרי ממה שגרנט ושון שאנחנו מקשיבים לו. אני חושב שכולנו גילינו שזו חווית למידה מעניינת למדי.
היה לנו דיון נהדר בניסיון למצוא את האיזון בתהליך הערבוב. לדוגמה, יש לנו סידור מיתרים יפה על נהר. שון וגרנט לא ממש עבדו אי פעם עם סידור מיתרים כזה, אז הם רצו שזה יהיה רם לאורך כל הדרך כי חשבו שהוא כל כך יפה וכל כך שופע. הם רצו להציג את זה, אבל גרג ואני שנינו הסכמנו שזו לא תכונה, זה פשוט אמור להיות תפאורה. זה הבנג'ו שהיה התכונה. בסופו של דבר כולנו היינו צריכים להתפשר על נקודות שונות, אבל יש לנו רקורד שאנחנו ממש מרוצים ממנו בסוף זה.
KM: מהן התוכניות העתידיות של היי פיבר?
צ.ג .: בכוונה עצרנו מלהציע המון הופעות וסיור כי לכולנו יש קריירות סולו עסוקות כנגנים, כך שקשה מאוד לתאם את לוחות הזמנים שלנו. בקיץ הנוכחי יש לנו סיור מיני קטן לקליי אגם, מניטובה וסביב האזור. אנו מצפים לעשות כמה הופעות במפתח נמוך בקיץ הקרוב. עבדנו על חבורה של שירים חדשים, אז אני מקווה שיצא אלבום נוסף בשנה הבאה. יש לנו כמה שיתופי פעולה מגניבים שקשורים לחיבורים שלנו לעולם המוזיקה הקלאסית. אנחנו רק רואים לאן הדברים הולכים, לוקחים את זה בקלות ומאוד נהנים לכתוב יחד שירים ומוזיקה.
KM: כיצד אתה טוען באופן קולקטיבי את המצברים היצירתיים שלך?
ZG: לכולנו יש דרכים שונות לעשות זאת ללא ספק, אך אחת התחושות הגורמות שיש לנו היא שכולנו אוהבים לעבוד יחד, אך ברגע שיש לנו יותר מדי דברים שקורים בבת אחת, הפרויקט הזה מתחיל להרגיש כמו יותר מדי עבודה. התחלנו את היי פי 'כדרך להשתעשע ולנגן באופן יצירתי עם מוזיקה בצורה שונה לחלוטין ממה שאנחנו עושים במקצועיות.
הפעלנו את התקליטור שלנו לפני מספר סופי שבוע, ובאותו סוף השבוע בו שיחקנו בפסטיבל Du Voyageur, זה היה מופע גב אל גב. זה הרגיש נהדר כי היינו ממש הדוקים, אבל אחר כך היינו כמו, "לא עוד מזה! אנחנו רק צריכים לעשות דברים אחרים לזמן מה. " נשוב ונתחיל לשחק עם חומר חדש ברגע שכולנו מרגישים טעונים.
עבור חלקנו פירושו נסיעה, עבור אחרים זה אומר לעבוד על פרויקטים שונים לחלוטין. כולנו אוהבים אוכל, כך שאכילה ואפייה יחד היא הדרך הלא מוזיקלית האהובה עלינו להטעין כקבוצה. גרג מכין את הבייגלה המדהימים ביותר, והיה לנו הרבה אימונים בלהקה עם אפיית פאי בתנור. להקה שאופה יחד נשאר יחד, נכון?
