Mirage i הוא אלבום שאכן יש לו איכות מסוימת של חוסר מציאות שמבהב בשולי התפיסה. Baldocaster יוצר אלבומים של כרטיסים של מקומות אחרים בעולם כולו הנמצאים בצורה שלמה מגובשת. זהו אלבום שנמצא בזרם הגלים הסינתטי, אך הוא מקים צליל ייחודי שמתעלה על הקלישאה והנגזרת.
מיראז ' מתבקע על ידי תפיסה דמוית חלום. נראה כי כל מסלול חוקר עולם ומצב שונה. ישנה תחושה כוללת של מעבר בין נופים קוליים ייחודיים, שבכלל מרגישים כמו משהו שנצפה דרך התעתוע שלשמו נקרא האלבום.
האלמנטים הסוניים הנפוצים שקושרים את מיראז ' באים מתוך תחושה של כל האלמנטים המוזיקליים השונים העוברים במרחבים רחבים. ישנם תווים ואקורדים ארוכים גורפים שנסחפים בכל רצועות כדי לבסס את התחושה הזו יחד עם האופן בו כל הרצועות מייצרים תחושת חלקות מזרם בס עמוק ותופים שאינם כבדים מדי. אני מעריך שלמרות שלכל מסלול יש תחושה שונה, הייצור הכולל עקבי ממסלול למסלול.
למרות תחושת חוסר המציאות שמיראז ' מייצרת עבורי, המלודיות שכתב בלדוקסטר הן אמיתיות וסולידיות באיכותן. הם חוקרים מגוון רחב של רגשות אך כל אחד מהם מעוצב ומרתק. לחלקם איכות חמימה ועדינה מאוד, אחרים מתמלאים באנרגיה ורבים נובעים כתוצאה מזרם של מלנכוליה. בכל מקרה, לבולדוקסטר יש כישרון לכתיבה מלודית שהוא לא ביישן לבחון באלבום הזה.
עכשיו אני רוצה לדבר על הקטעים האלה במיראז ' שהרגשתי שהם הכי משכנעים ולדון באלמנטים בכל אחד מהם שתרמו לי לתחושה הזו עבורי.
הלחן העיקרי בסרט "קללה טירה זו" הוא מהדהד ומדהד מעט. הרצועה מלאה בסינתטי פיים, קו בס פעיל וכלי הקשה אנרגטיים. יש לו אקורדים סינטטיים חמים ופעימות פושטות שזזות על קו הבס המגוון והמקצב התומך הזה. הטון הסינתטי הגבוה הדומה לפעמון שנכנס למסלול מנוגד יפה לכל רחיצות הצליל הסינטטי. זה נסחף בקצרה לפני שהלחן הראשי האנרגטי דוחף דרכו ומניע את המסלול קדימה. ככל שהמסילה מסתיימת, אנו מקבלים קשתות צפות והמנגינה עם בארות עמוקות של בס מתחתיה.
"לפני שחר" מבסס קצב עוצמתי יחד עם הבס העמוק שלו. הלחן במסלול הזה שר החוצה, מלא חיים. זה רצועה שמאלצת את הראש להנהן, אבל היא מקבלת עדינות מסוימת על ידי צלילי סינטיס גורפים והחלקות הכללית של הרצועה. אני נהנה גם מהתחושה הטרנסצנדנטית למדי של הסינתוסים לקראת סגירת המסלול לפני שהוא חוזר למסלול הקבוע שלו.
יש ניצנוץ קל של סינתוסים כדי להתחיל "משקל נוצה" לפני שהבאס הסולידי וכלי ההקשה הרגשים הפאנקיים נכנסים למסלול. הלחן המרתק מנגן על גבי סינטיס בעל איכות מקהלתית הנראית מדגישה את התחושה המיוחלת הנוצרת בתוך המנגינה ההיא. למסלול הזה יש חריץ שבאמת יכולתי להעריך וכל המסלול רוקד ומסתחרר, מרגיש אכן משקל נוצה.
הלחן בסרט "Traversal" אכן מייצר תחושה של מעבר, זינוק קדימה וריקוד במסלול. הרגשתי שלמנגינה של בלדוקסטר הייתה תכונה מנצחת ומעוררת השראה שאכן הולידה ויברט חיובי. זהו רצועה השוררת את כל האלמנטים הסוניים שלה כשהיא מתמוססת לצליל פתוח ומרחיב. זה שיר שגורם לי לחשוב על הרפתקה באיזשהו ארץ זרה, וחוצה נופים חדשים.
ככלל, מיראז ' הוא אלבום שהעביר אותי. כתיבתו המלודית של בלדוקסטר ותמונת הצלילים הקולקטיבית של כל הרצועות ציירו תמונות חזקות והמשיכו את מוחי ממוקד בתמונות הללו לאורך כל הדרך. פשוט עצמתי את עיניי והרשיתי לעצמי לנסוע זמן מה, נרגעתי אל העולם הקולי של האלבום.
