שורשי העיטור המסורתי
האם הכישרון המוזיקלי יורש? אני לא יכול לומר בוודאות, אך לעתים קרובות זה קורה בכמה משפחות. נראה כי הצד של אמי במשפחה היה מחונן במיוחד במחלקת הכישרונות המוזיקליים. אני מרגיש כל כך בר מזל בכך שחלק מה- DNA המוזיקלי של רוטלנד הועבר לי.
במשך יותר מ 160 שנה (ואולי הרבה יותר זמן) מילאו צאצאי רוטלנד את הדרום במוזיקה. יהיה קשה ללחוץ עליך למצוא צאצא רוטלנד זכר (וגם כמה נשים) שלא ניסה את ידו בכלי נגינה כזה או אחר. אבל הכלי שהעניק לשמות רוטלנד את הכבוד והתהילה הגדולה ביותר היה הגיבורה.
משורשינו האנגלים והאירים ירשנו אהבה לאובייקט הנפלא הזה. זה מדבר אלינו על אבות אבותינו והמוזיקה של מולדתנו באותו הקול שדיבר אליהם. כפי שתראו, מנגינות הנגינה מייצגות את ההיסטוריה ואת הקשרים המשפחתיים העמוקים המהדהדים בנפשו של רוטלנד.
פגישה באגדה
אני בא משורה ארוכה של כנרים. נדמה היה שכמעט לכל אחד מדודי ובני דודי הגדולים היה בעל כינור בצד רוטלנד של המשפחה. כילד בשנות החמישים אני זוכר שביקרתי את סבא וסבתא שלי ברוטלנד עם אמי כי "בן דוד" רוברט ביקר.
רוברט הביא עמו את אחיינו בביקור זה מוולדוסטה. אחיינו היה בן תשע בערך ולבוש בסגנון היום לבנים בגילו. כובע קאובוי, מגפיים, חולצה ושש יריות כפולות כמובן, לבשו בנטישה מוחלטת.
הדודן רוברט נשא בידו מארז גיטרה קטן כשהוא עולה על המרפסת. עבודות הסריג סביב המרפסת היו מכוסות גפני פאר של בוקר כחול שמימי שפרחיהם שיקפו צבע כחול נפלא על הקירות הלבנים המוצלים. הם יצרו רקע לזכרונותי מהיום הזה. זה מצחיק איך נראה כי צבעים בהירים נדבקים במוחו של ילד.
אבל זה היה רק הרבה יותר מאוחר בחיי לפני שהבנתי מה היה מוזיקאי נפלא רוברט רוטלנד. וזה היה בזמן מאוחר יותר שאגלה את היכולת המוזיקלית המורשת הזו שיש בידי כל כך הרבה מצאצאי רוטלנד באזור זה.
"סליל רוטלנד" על שם רוברט רוטלנד
סיפור סליל רוטלנד
רוברט "ג'ורג'יה סלים" רוטלנד אומרים שמצא את המוזיקה לסליל של רוטלנד בספר מוזיקת הפידל של סבו. הוא ו"הוודי "פורסטר, שניגן עם סלים בטקסס, הוסיפו חלקים לשיר ה"פידל" הישן ואמרים כי האודי כינה אותו סליל של רוטלנד לכבוד בן זוגו התורן.
ביטוי נפלא המהדהד את הצלילים מהארץ הישנה, הוא מעורר מסורת וכבוד לזמרים הישנים והנפלאים האלה. זה מועדף בקרב טהרנים של חובבי מוסיקת כינור מסורתית.
הרוטלנדס הגיעו לג'ורג'יה
לא ידעתי את זה אז, אבל רוברט רוטלנד היה מוזיקאי בעל שם. "ג'ורג'יה סלים" היה שם הבמה שלו כשסייר ברחבי הארץ. קטע נפלא של מוזיקת כינור נקרא על שמו. נראה כי "סליל רוטלנד" מהדהד בעצב ובשמחה כאחד. זה מזכיר את ההשפעה האירית והאנגלית על מוזיקת כינור דרומית המוקדמת שירדה מהקרולינאס עם סבי הגדול.
אבותינו הראשונים של רוטלנד היו כאן באמריקה לפני תחילת המאה ה -18. האם הביאו איתם כינור על הסירה? הייתי מתכוון שאליו הם מונעים מאותם הגעגועים שהם חווים צאצאיהם כיום. רעידות נצחיות? יכול להיות, אולי זו התשובה לאניגמה התמוהה.
אבל כשסבי הגדול הגיע לדרום ג'ורג'יה, הוא הוריש את הכישרון המוזיקלי שלו לאביבו. הוא יכול היה לתת לנו שום דבר חשוב יותר מהצורך במוזיקה בחיינו. לא משהו שאנחנו יכולים להפסיד אם זמנים רעים, אלא משהו שיעזור להרגיע אותנו אם הם כן.
למד לנגן בכינור!
ססיליו 4/4 CVN-100 כינור סטודנטים מעץ מלא קנה עכשיורוברט "ג'ורג'יה סלים" רוטלנד מוזיקת פידל
גלם גלםג'ורג'יה סלים מנגן מוזיקת כינור מסורתית.
קנה עכשיומוזיקת כינור בביצות ובכפרי
סבא רבא שלי ככל הנראה העביר את הגנים המוזיקליים לרבים ממדינותיו כי ביצות דרום ג'ורג'יה צלצלו עם סלילים ואלס בראשית המאה העשרים. בן דודי הנרי רוטלנד עדיין מנגן את כינורו של סבא של סבא ששרד את מלחמת האזרחים, או כפי שאנו מכנים אותה כאן למטה, "מלחמת התוקפנות הצפונית."
מוזיקה, בעיקר מוזיקת כינור, הייתה המקור העיקרי לבילוי ב"גריני המקל "וה"תירס של תירס" הרבים שעברו לאירועים חברתיים באזור הכפרי הכפרי בדרום ג'ורג'יה. ה"זכרונות "הסתיו האלה צפו בקהל רב בקרב הצעירים, כמו גם הזקנים, והיה להם כנף טוב בהישג יד שהשתתף בהם.
ליווי אחר של גיטרות או בנג'ואים כמעט ולא היה קיים עד המאה ה -20, אך הגורם הספיק לרוב המפגשים לרקוד אליו. בני נוער היו מבוקשים מאוד כאשר הרוטלנדים עשו יותר מחלקם מהבילוי באזורים המבודדים של המדינה הזו.
לשמוע את הנגינה הישנה פעם נוספת!
רוברט "ג'ורג'יה סלים" רוטלנד
רוברט "ג'ורג'יה סלים" רוטלנד הוא רק אחד מהשבטים שלנו שנודע כשחקן נגינה נפלא. הוא זכה בתחרות הלאומית הזקנה של העת העתיקה ומשוכנע בתוקף בהיכל התהילה של קאנטרי. במהלך שנות הארבעים הוא הופיע עם מוזיקאי היום הטובים ביותר, והוא נזכר בחיבה על ידי כל מי שהכיר אותו או שהיה לו העונג לשמוע אותו מופיע.
ג'ורג'יה סלים בילתה בטקסס בהופעה ברדיו פעמיים ביום בשנות הארבעים. הוא והוודי פורסטר ניגנו מנגינות כינור כפולות יחד עם הלהקה של סלים "The Texas Roundup. יחד עם רועי אקוף, ריי פרייס וכוכבי מדינה רבים אחרים, הוא צבר לעצמו מוניטין של להיות בראש רשימת בעלי המומחיות המתעסקת.
למרות שהיה לי די מזל שהכרתי אותו, זה היה מאוחר יותר בחיי לפני שידעתי את היקף תהילתו ככופר. הוא לא היה מהסוג להתהדר בעברו או בתהילה שלו. מה שלמדתי עליו הגיע מאלו שידעו על חייו לפני שנולדתי. הלוואי ועכשיו ידעתי על תהילתו כך שיכולתי לשאול אותו על חוויותיו.
אבל "ג'ורג'יה סלים" נפטר בשנת 1969 בגיל 53. לא היה לי שום עניין בסוג המוזיקה שלו והעדפתי לבצע "רוקנרול" במקום "החומר הכפרי" שנחשפתי אליו כילד. זו הייתה אשמתי כמובן ואני מצטער על כך עמוק. לעתים קרובות, הערכה מאחרת לעשות את ההבדל הרבה. אך אולי אינני טועה בתצפית זו מאחר ואני מנסה להראות את הכבוד לו עכשיו.
הנרי רוטלנד וג'ורג 'קסטר ביריד העולמות
כשהתחלתי להתבונן יותר בחיים של "ג'ורג'יה סלים" מצאתי לי משהו מאוד מרתק. היו באזור פעילים מפורסמים נוספים שהמשיכו גם הם את מסורת הפיוט של רוטלנד.
עוד אחד מבני דודי, הנרי רוטלנד, שהיה האחיין והתלמיד של ג'ורג'יה סלים, השיג די מעקב אחר כמי שיכול היה לנגן גם במנגינות הכינור הישנות.
הנרי עדיין מנגן את הכינור הישן שסבא רבנו סחב אתו במהלך מלחמת האזרחים. בדף זה מוצג סרטון נפלא שלו שמנגן קטע תקופתי בכינור הישן. מי שמנגן על כינור הבס עם הנרי הוא ברט רוטלנד, בנו של "ג'ורג'יה סלים".
השיר הזה מנוגן לרגלי קברו של האיש שבמקור היה הבעלים של הנגינה שהנרי מנגן. המנגינה היא כזו שסבא רבא ניגן על הכינור הישן בעצמו במהלך המלחמה. האם המוזיקה נסוגה אל נשמתו וגרמה לו לחייך כששמע שוב את כינתו הישנה? אני בהחלט מקווה שכך!
אבל עדיין לא סיימתי עם מורשת המוזיקה של רוטלנד. בן דוד אחר, ממוצא לורנס גרין רוטלנד, חולק גם הוא תהילה ככנר. ג'ורג 'קסטר הטביע את חותמו גם בדרום על ידי אותם מאמצי פריכה כמו האחרים. הוא והנרי שיחקו מספר הופעות יומיות ביריד העולמות של 1982, כמתכננים הכפולים היחידים שהוזמנו להופיע. הוא גם שיחק עם ג'ורג'יה סלים ולמד הרבה מ"הדוד בוב. "
ג'ורג 'קסטר הוא גם זוכה פרס מורשת פלורידה וכיהן כשופט באליפות הלאומית הזמנית לזקנים במשך זמן רב. נראה כי אין להתרחק משורשיו של האדם. מזל לכולנו.
מורשת הצליל /
יש כל כך הרבה מאיתנו צאצאי רוטלנד שמנגנים על כלי נגינה כזה או אחר, עד שזה ייראה חוזר אפילו לרשום את השמות או את הכלים המנוגנים. איננו יכולים לעזור לעצמנו. אנו מונעים על ידי האינסטינקטים שלנו להגשים את ייעודנו, כמו שהיו אבות אבותינו.
אחרי שהילד הקטן בגט הקאובוי ניגנתי זמן מה והגדולים ביקרו במילוים, "ג'ורג'יה סלים" ביקשה מהילד לנגן שיר בגיטרה לדודה טישה. הילד הקטן מחה אך בסופו של דבר הסכים.
הייתי מבולבל מהמוזיקה שבאה מהגיטרה הקטנה. "ג'ורג'יה סלים" לימד את אחיינו לשחק בגיל צעיר מאוד כפי שעשה עבור כל כך הרבה מבני משפחתו. שיעור נצחי לדור העתיד, כזה שישא פרי נפלא, כפי שהייתם עדים. מוזיקה היא אחת מקשרי המעבר שלנו לגבריות שב שבט רוטלנד. האם אתה יכול לחשוב על משהו יותר נצחי או יפה יותר?
