"הבסיסט הגדול / החשוב ביותר בכל הזמנים"
מבוא
נגני בס - הם הקו האחורי. הם שמו את ה"נמוכים "בסוף הנמוך. הם ננעלים עם המתופף כדי לסלול בסיס איתן לגיטריסט והזמר ליילל בכל חלקיו.
הם נגני הבס.
אבל איפשהו לאורך הקו, נגני הבס ה"לא נראו ולא נשמעים לעיתים קרובות "החליטו שדי ומספיק. אנו רוצים שגם תשומת לב מסוימת הייתה קריאת הקרב. כשהם לוקחים את העניינים, יחד עם ארבעת המיתרים הגדולים האלה, לידיהם, נגנו בסים מהצללים ואל הזרקורים, ובדיוק כך נולד כלי נגינה נוסף - גיטרת הבס.
זוהי רשימה של 10 מאותם חלוצים, 10 מנגני הבס החשובים בכל הזמנים. נגנים שגזרו מספיק מקום מהמוזיקה שהם השמיעו בכדי לקבל סוף סוף חלק מאותם תשומת לב ראויה. הנגנים האלה הם כולם אדונים של מיתרי הארבעה (או חמש, שישה או שבע מיתרים) וכולם עזרו בהגדרת דרכם כי נגני בס נחשבים לחלקים אינטגרליים ביחידת הלהקה בימינו.
עבור רשימה זו צמצמתי את היקפי להתמקד בנגני בס שקשורים לרוב בעולמות המו"פ, הפאנק, הג'אז והנשמה. וירטואוזים כמו ג'ון אנטוויסל (מי), כריס סקוויר (כן), גדדי לי (ראש), לס קלייפול (פרימוס) ופרעושים (רד הוט צ'ילי פפרס), אייקונים מז'אנר הרוקנרול, וודאי יצטרכו לכבוש. המרחב ברשימה זו לו היה רחב יותר בהיקפו.
אבל לעת עתה, בואו נסתכל על עשרת נגני הבס המובילים שהכניסו את החבטה לחבורה. אלה שגרמו לנו לצאת על הרצפה ולנער את מה שקיבלנו. אלה שניגנו בכמה מהלהיטים האגדיים ביותר שזכו אי פעם לחייג רדיו. אגב, רשימה זו מסודרת לפי סדר אלפביתי, לא לפי דירוג מספרי.
אסטון "איש משפחה" בארט
הסנסציה הג'מייקנית הראסטארית.
יחד עם האח קרלטון "קרלי" בארט בתופים, "פמילי מן" היה קטע הקצב היציב והמיומן תמיד של בוב מארלי והוויילרס, יחד עם הסרטים המקובלים של לי "Scratch" של פרי. איש משפחה עזר לזייף את התבנית לרגאיי בעזרת דפוסי הבס הרועמים והסוערים שלו והתפניות הדוקות כל כך. אבל יותר מסתם נגן בס, Family Man גם מילא חלק גדול בעיבוד השירים של מארלי והפיק יחד כמה מאלבומי האייקון המאוחר. דפוסי הבס האריגה של איש משפחה הם חלק מאוד מהגל החדש של הרגאיי של הדאנסול שמצא את דרכו למצעדים כבר בסוף.
בדוק: "כל כך הרבה דברים לומר" מתוך אלבום אקסודוס של בוב מארלי, שיצא בשנת 1977.
סטנלי קלארק
סטנלי קלארק
חבר פורץ דרך במועדון היתוך הג'אז.
קלארק יליד פילדלפיה היה במרכז המוקד של תנועה חדשה בראשית שנות השבעים, אז עולמות הג'אז והרוק החלו להתנגש. יחד עם צ'יק קוריאה (קלידים), אל דימולה (גיטרה) ולני ווייט (תופים), קלארק עזר לפופולאריות של צורה חדשה של מוסיקה - ג'אז שמושמע בסגנון רוק, או רוק שמנוגן בסגנון ג'אז - שנקרא פיוז'ן, בקבוצה. חזור לנצח. קלירק, גם הוא מלחין ידוע, כישוף על נגני בס ברחבי העולם עם האופן בו ניגן את הבס החשמלי האלמבי שלו בסגנון כמעט זקוף. קלארק, לא מוגבל רק לעולם ההיתוך, הוסיף את הנגיעה שלו להקלטות של מאסטרי ג'אז מבית הספר הישן כמו דקסטר גורדון, הוראס סילבר וארט בליי.
בדוק: "ימי בית הספר" את רצועת הכותרת במהדורת הסולו של קלארק משנת 1976.
בוטי קולינס
הדמות המצוירת, המקוממת, הגדולה מהחיים.
הביטו על פני כל מלכודות המדע הבדיוני, התעלמו מכל התלבושות הצעקניות ושכחו מהמלים הומוריסטיות השולטות על נתח גדול מיצירת הסולו שלו. מכיוון שעמוק בתוך הווייתו של ויליאם "בוטי" קולינס שוכן לבו של האדם אולי הכי כיף בכדור הארץ. ואולם רוק-אן-רול היכל הפאמר, לאתחל.
לאחר שמצא את ג'יימס בראון תובעני מדי ממנהל משימות שיתאים לטעמו האישי, בוצי יליד סינסינטי עזב את הלהקה של ג'יי.בי בתחילת שנות ה -70 ועלה על סיפון כלי פאנקי אחר - כזה שנווט על ידי גאון ג'ורג 'קלינטון. כחבר בפרלמנט-פאנקדליק, בוטסי עזר להפיח חיים בכמה מהשירים הנהגים, השואבים, היוצאים והמסיבות בכל הזמנים. שירים שהפכו זה מכבר לבור טוב עבור דור הראפרים של ימינו לחתוך, לקוביות ולדגום מהם.
בדוק: "Night of the Thumpasorus People" באלבום ה- Motherhood Connection של הפרלמנט, שיצא בשנת 1976.
דונלד "דאק" דאן
עמוד השדרה של נשמת ממפיס.
בסוף שנות השישים של המאה הקודמת הופקה חלק מהמוזיקה הנפשית ביותר על פני כדור הארץ באולפן קטן בממפיס, טן. ממש במרכז כל אותם מנגנים עד מהרה, הקלאסיים המופיעים על גבי תקליט הסטקס, היה דונלד "דאק". "דאן.
נגן הבס הסולידי של דאן - קופץ בעת הצורך, נינוח כשנדרש ותמיד עם התחושה הנכונה - ניתן לשמוע על הכל החל מ"נולד תחת סימן רע "של אלברט קינג, ל"כבוד" של אוטיס רדינג ל"החזיק מעמד ", אני בא."
ילידתו ממש בממפיס, עלייתו של דאן לבולטות בנגינת הבס החלה בשמם ביותר בשנת 1965, כשהצטרף למה שהיה בקרוב ללהקת הגיבוי הראשית של סטקס - Booker T. & The MG's.
לקבוצה ההיא היו טונות של כלי נגינה פאנקיים בעצמם וגרפו את מספרי הנשמה, הבלוז והג'אז לכדי מרקם גרובי, כמעט פסיכדלי למראה.
בדוק: "Last Night" מתוך האלבום של The Mar-Key משנת 1961, The Last Night!
לארי גרהאם
אבי הסטירה והפופ.
לארי גרהאם עשוי להיות אחראי על לימוד אמריקאים פרברי יותר לרקוד מאשר כל אחד אחר.
גרהם שיחק בקבוצה של אמו בשנות העיצוב, מצא את עצמו גבר אחד חסר קטע - לא היה בקבוצה שום מתופף.
אבל במקום לאפשר להטביע את הספינה, גרהם פשוט המציא טכניקה חדשה. הוא גילה שטפיחות על מיתרי הבס שלו באגודל שלו השמיעו סוג של צליל "תוף בס", תוך שהוא מקפיץ את המיתרים באצבעותיו האמצעיות, עשה סוג של צליל "תוף נחשים". וכך נולד הסטירה והפופ - וסוג חדש של גרוב ריקודים. גרהם מצא בית מתאים לצליל המהפכני הזה באמצע להקת הנשמה המובילה של סן פרנסיסקו בזמנו, Sly & The Family Stone.
בדוק: "תודה (Falettinme Be עכברים Elf Agin)" מ- Sly & The Family Greats Hits, שהונפק בשנת 1970.
ג'קו פסטוריוס סולו
ג'יימס ג'מרסון
האח פאנק המקורי.
במשך תקופה ארוכה נשלל מג'יימס ג'מרסון באופן פלילי את האשראי שמגיע לו.
כחבר בצוות האס אס במוטאון רקורדס, ג'יימרסון ניגן בס על 30 מנגינות שהגיע היישר למקום הראשון במצעד הפופ. זה דברים שאפילו הביטלס לא יכולים לתבוע עליהם. אבל עד תחילת שנות השבעים, נגני האולפנים בהיטסוויל ארה"ב לא זכו לזיכוי והשאירו את ג'מרסון וחבריו פאנק ברדרס, "עומדים בצללים."
אך למרבה המזל כל מה שהשתנה וג'מרסון המנוח הוא כיום חבר בהיכל התהילה של רוק-אן-רול ונחשב לאחד האבות המייסדים של גיטרה בס חשמלי.
בעזרת סגנון מסונכרן שהיה הכל פרט למספרים, היליד דרום קרוליינה שיחק על מאות מהדורות מאת פרפורמרים אגדיים כמו ארבעת הטופים, מרווין גיי, הסופרמסים, הפיתויים וציון נוסף.
בדוק: "אני לא יכול להתקרב אליך" מהפרסום של The Temptations משנת 1969, People Puzzle.
ג'רי "אצבעות" ג'מוט
נגן ההפעלה של נגן ההפעלה, Fingers היה אולי הבסיסט באולפן הקריאה הראשונה בסוף שנות ה -60 ועד שנות השבעים.
אצבעות, מסוגלות לשנות סגנונות כמו זיקית לפי דרישה, עבדו עם כמה מהכוכבים הגדולים של אטלנטיק רקורדס במהלך היום, כולל אריתה פרנקלין, ריי צ'רלס ווילסון פיקט.
בתחום הג'אז, הוא גיבש במעורפל את ליונל המפטון, הרבי הנקוק וג'ורג 'בנסון.
הבלוז היה עשיר יותר בזכות הופעותיהם של האצבעות על גזרותיהם של דואן אלמן, אוטיס רוש ופרדי קינג. אחד השירים המפורסמים והאהובים ביותר בתולדות הבלוז הוא ה- BB "קינג" הריגוש נעלם, וזה אצבעות על הבס, היגוי והסעת המלך לנירוונה.
האצבעות ילידי ברונקס הוא גם מחברם של ארבעה ספרים ושלל תקליטורי DVD להוראה באמנות הנחת החריץ האולטימטיבי.
בדוק: "למה אני שר את הבלוז" ב- BB King's Live & Well משנת 1969.
מרקוס מילר
הזוכה גראמי, רב-אינסטרומנטליסט. מרקוס מילר של ברוקלין ידוע כמעט במגע שלו כמפיק כמו שהוא נוגע לנגיעה שלו בבס פנדר בן חמש המיתרים.
כמפיק, מילר היה אחראי לסייע להחיות את עבודתם של כוכבי-על כמו בוב ג'יימס, צ'אקה חאן, וויין שורטר, דייוויד סנבורן ומיילס דייוויס לחיים, והרוויח לו כמה גראמי על מאמציו.
מילר הוא גם מלחין וכשהיה חבר בקבוצה של דייוויס מיילים בסוף שנות השמונים, עשה את "טוטו" המדהים עבור החצוצרן המפורסם.
מילר מאומן היטב בכל מה שהוא מרים, מילר מאומן קלאסית כקלרינטיסט וגם מנגן בגיטרה, סקסופון ומקלדות.
אבל זה על גיטרת הבס שמילר גורם לנגנים אחרים לשבת ולהבחין. בהסתמך על שיטת הפופ-וסטירה של לארי גרהם, מילר הוסיף התקפה אגרסיבית ועוצמתית המעניקה לסאונד שלו סוג של גמישות פלסטי, וקופץ כמו גומייה מטאלית. מכוונת אבל קשוחה.
בדוק: "כוח" מהשחרור של Miller משנת 2001, M2.
ג'קו פסטוריוס
נגן הבס הגדול בעולם.
ככה הציג את עצמו ג'קו פסטוריוס בפני חבר הלהקה העתידי של ג'ו זיינווול.
זו גם האמת הפשוטה, הבלתי מכובדת.
ג'קו היה הכי גרוע מבין הרע. והוא השפיע על כל מה שבא אחריו.
הסיפור שלו הוא חומר אגדות והוא גם מרומם וגם מעיף בטן בו זמנית.
ג'וקו סבל משילוב קטלני של מחלות נפשיות והתעללות בסמים, ועזב את האדמה הזו מוקדם מדי, הוכה למוות על ידי סדרן מול מועדון לילה בפלורידה בגיל 35.
כחבר בקבוצת היתוך הכוכבים Weather Report, ג'קו לקח נגן בס חשמלי לרמה שמעולם לא הייתה. השימוש שלו בהרמוניות ובוויברטו יצר סגנון חדש לחלוטין של נגינת בס. הסולואים שלו יכלו לעבור מסובך, לוחש-רך לרעם חזק-יותר, והכל בתוך כמה מלקות כף היד.
בדוק: "דונה לי" מבכורה שכותרתו העצמית של ג'קו, שיצא בשנת 1976.
ג'ורג 'פורטר, ג'וניור
מפיץ פאנק של סהר סיטי בכל רחבי העולם.
ג'ורג 'פורטר, ג'וניור הוא הרבה יותר מסתם אחד מאבות הפאנק המייסדים.
הוא גם אחד השגרירים הגדולים באמת של העיר ניו אורלינס, העיר בה הוא נולד.
כחבר ב- The Meters, קבוצה שהתאגדה באמצע שנות השישים, עזר פורטר לקחת בסיס של מקצבי נשמה, ג'אז, בלוז וקריביים ולהמיס אותם לגומבו עסיסי המכונה פאנק. זו הייתה מוזיקה שפשוט גרמה לך לזוז. והמרכיב העיקרי במנה המתובלת ההיא היה גיטרת הבאס הארוכה והמעוררת של פורטר. יותר מסתם המשך פעימות, פורטר עזר לאפשר לבס להשתלט על המושכות וללכת בשבילים חדשים. זה עזר להנביט את הזרעים לדור עתידי של להקות ריבה.
וזה גם גרם לך לרצות לעלות לרחבת הריקודים בהקדם האפשרי.
בדוק: "Look-Ka Py Py" משחרורו של The Meters משנת 1970 באותו שם.
