ויליאם קרלוס רייס הוא גיטריסט משכיל קלאסי, מלחין קולנוע ומחנך מוזיקה עם עניין במגוון רחב של מוסיקה מבוססת גיטרה. בנוסף לשיתוף פעולה עם מוזיקאים ברחבי ז'אנרים רבים של מוזיקה, הוא גם מופיע עם כמה להקות כיסוי למוזיקת משחקי וידאו ותרם למספר אלבומים בתפקיד זה.
בראיון לדוא"ל הוא מספר לי על איך התחיל, מקורות ההשראה שלו, תהליך היצירה שלו ואלבומו האחרון Guitar Collections Final Fantasy IV עבור Scarlet Moon Records.
קארל מאגי: מה הצית את התשוקה שלך למוזיקה מלכתחילה?
ויליאם קרלוס רייס: אני חושב שלכל מי שאני מכיר יש תשוקה למוזיקה בדרך כלשהי. שלי פשוט התפתח לסקרנות עמוקה יותר והתמכרות אפשרית לנסות להבין את פעולתו הפנימית, לממש את כוחה ובהמשך לנסות לייצר אותה בעצמי באמצעות מדיומים שונים. אני לא חושב שאני יכול להצביע במדויק על כל ניצוץ מסוים אלא שילוב של כמה ניצוצות לאורך כל חיי. גדלתי בשירה והאזנתי למוזיקה עם האחים שלי. ההורים שלי אהבו לשיר ותמיד הייתה גיטרה בסלון. האחים הגדולים שלי הופיעו גם הם מול קהל גדול כילדים, והצפייה בהם כפעוט הייתה מעוררת השראה בלשון המעטה. אפילו היינו מקשיבים לציוני סרטים על קלטות שהקלטנו על מכשיר הקלטת כף יד שהוצב קרוב לטלוויזיה. מוזיקה תמיד הייתה שם בדרך כלשהי.
KM: מהם הגורמים במוזיקת משחקי וידאו קלאסיים שמלהיבים אותך?
WCR: נולדתי בשנת 1980. אני יודע שמשחקי וידאו היו כבר לפני כן, ואפילו הייתה לנו מערכת Atari. אני שמח שהצלחתי לראות ולחוות את הגעתה של מערכת הבידור של נינטנדו. זה היה מהפכני בעולמי. המוזיקה הייתה פשוט מרתקת ותקפה יותר מזו של כוכב פופ ותיק יותר שלא יכולתי להתייחס אליו. המוזיקה הזו נוצרה עבורי, או כך לפחות הרגשתי כילדה. זה היה הפסקול שלי כשהרסתי אויבים, הצלתי נסיכות או התחזקתי. הייתי נינג'ה. הייתי טנק, גיבור עם נושאים קליטים משלי! אתה יודע על מה אני מדבר. כדי לענות על שאלתך בצורה ברורה יותר, מה שמרגש אותי מהאזנה או סידור מוסיקת משחקי וידאו קלאסיים הוא שזה נותן לי את ההזדמנות להעלות את הרגשות העוצמתיים האלה, לחוות מחדש את הרגעים הבהירים באמת מהילדותי ובלתי ניתן לעצירה.
KM: מי הם כמה מהמוזיקאים והמלחינים (גם VGM וגם לא קשורים ל- VGM) שמעניקים לך השראה ומדוע?
WCR: פשוטו כמשמעו מאות מוזיקאים קיבלו השראה ממני סיבות. אני יכול לומר בכנות שכל מוזיקאי שרק הקשבתי אליו או פגשתי השפיע עלי לטוב ולרע. אני מאמין שתמיד הקפתי לחפש מוזיקה ממקומות שונים בעולם. זה יכול להיות בגלל המורשת שלי מהדור השני או שזה יכול להיות בגלל שאני מרגיש צורך להקשיב למשהו שונה באופן מדהים מדי פעם. זה מרענן להחזיק פלטת צבעים מגוונת במיוחד לאחר ששמעת סגנון מסוים לאורך זמן.
כיום יש לנו גישה כה נהדרת וקלה למוזיקה מכל מקום. כשהייתי צעיר היו לי את תחנות הרדיו המקומיות בעיר הקטנה שלי ואת אוסף הקסטות והתקליטורים החמודים שעבדתי לקנות מביצוע עבודות הבית וכמובן המוסיקה השאולה מחברי. מבחינת ההשראות שלי, קשה מאוד לצמצם את הכל בלי לתת קרדיט לכולם.
במקור התחלתי לרשום את כל הנגנים כדי לענות על השאלה הזו, אבל אחרי שהגעתי לגיל שלושים חשבתי "זה לא הולך לעבוד!" אנסה לתת לך את ההשראות העיקריות שלי, למרות שאולי אשנה את דעתי בשבוע הבא. באך, בטהובן, מוצרט, שופן, פיאצולה, טררגה, סגוביה, פאקו דה לוסיה, ג'ון וויליאמס (מלחין קולנוע), קוג'י קונדו ואנטוניו קרלוס ג'ובים. (אני מעריץ את כל אחד מהנגנים האלה מכל מיני סיבות שונות, אך גם מכמה מאותן סיבות. הם היו מבריקים ונועזים. הם היו משוררי מוזיקה נלהבים. הם קבעו סטנדרטים חדשים עם חדשנות ויצירתיות, והם השפיעו על אנשים כולם בכל העולם.
KM: איך ניגשים לתהליך סידור המנגינות שאתה מכסה?
WCR: יש לי כמה גישות לסידור. בעיניי זה כמו לבחור איזה מסלול ללכת כשאתם יוצאים לטיול בטבע. לעיתים קרובות זה יהיה תלוי במצב הרוח שלי, בשיר, במשחק ובמוטיבציה שלי. אני אגיד שהצעד הראשון שלי הוא כמעט תמיד ללמוד את השיר כפי שהוא ולנתח אותו. אני מתוודע ללחנים, התקדמות הרמונית, מקצבים, טמפו וכו '; משם, אני יכול לבחור כיצד ליצור מחדש ולהוסיף צבעים משלי. אני גם מאוד נהנה לחבר כמה מדדים של מוסיקה מקורית שאני יכול להכניס לשיר בתחילת, באמצע או בסוף. אני מנסה לגרום למוזיקה מקורית שכל מה שאני מוסיף להיות מינימאלית וככה שהיא תישמע כאילו היא יכולה להיות חלק מהמקור. אני אוהבת לבצע הרמוניזציה מחדש באמצעות תחליפים דיאטוניים או לא דיאטוניים. זה מביא מעין רעננות לכל שיר ידוע. לפעמים אני משתמש בזה בעדינות, אך פעמים אחרות אני עשוי להשתמש בטכניקה זו קצת יותר מדי. באלבום הזה הקפדתי מאוד על סוגים אלה של טכניקות, אבל כשאני מסדר שירים ל- The OneUps, הוא לא תמיד מתאפק. לא משנה מה המכשירים שבהם אני משתמש כדי לארגן שיר, אני עדיין מנסה לוודא שלמנגינה יש זרימה נחמדה מבלי שמשהו צורם מדי, אם כי זה יכול להיות מגניב מאוד גם לפעמים.
KM: דברו על ה- OneUps, טריו דה ז'ניירו והחיות השונות ועל מה שכל פרויקט אומר לכם.
WCR: ה- OneUps הם כמו משפחת אחים. אנו באים מרקע מוזיקלי שונה, אך אנו מתלכדים ומערבבים את ההשפעות שלנו ואנשים נהנים ככל הנראה מהתוצאה הסופית. עברו חוויות מדהימות בכל רחבי הארץ שעוזרות לשמור על איחודנו. אני חייב הרבה מהצמיחה שלי כמוזיקאי להיות ב- OneUps. אני חייב הרבה ביטחון עצמי כאמן לחובבי ה- OneUps. אני מעריך את כל החברויות ואת כל קהילת ה- VGM שמעולם לא הייתי יודע עליהן אלמלא כל העבודות שהלהקה שלי והכנסתי לפרויקט הקטן והמצחיק הזה.
The Altered Beasts הייתה הזדמנות לארגן שירים עם יותר מגבלות המאפשרת יצירתיות רבה יותר לדעתי. טים ואני הצלחנו לצאת מחוץ לבועה המוזיקלית שלנו כביכול. מבחינתי, כשיש לך רק שתי גיטרות, האתגר הוא לוודא שכל אחד תמיד עושה משהו מגניב ומעניין. רציתי גם אלבום של VGM מרגיע יותר. באותה תקופה הרגשתי שהקהילה עשויה ליהנות ממנה. ניסינו את הניסוי הזה בערך באותו זמן עם האחים סופר גיטרות שהם צמד גיטרה פופולרי יותר וחבר'ה מגניבים מאוד. הוצאנו אלבום בשנה הבאה ונראה שאנשים נהנו ממנו. הרבה אנשים התבקשנו לעשות אלבום שני, כך שזה יכול לקרות בעתיד הקרוב.
שלישיית דה ז'ניירו ושלושת הקבוצות המקומיות האחרות איתן אני משחק הן פרויקטים צדדיים שמזמינים באופן עקבי במקצת לחתונות ואירועים אחרים. אני בר מזל שיכולתי לנגן עם מוזיקאים כל כך מוכשרים והלהקות האחרות האלה אתגרו אותי בצורה מאוד חיובית. אני תמיד צריך להמשיך בצלילי הקלאסיקה והג'אז וגם לשיר בספרדית ופורטוגזית. להקות אלה הפכו גם למקור הכנסה משמעותי.
KM: ספר לי עוד על אוספי הגיטרה של Final Fantasy IV ואיזו גישה נקטת לביצוע הקטעים האלה?
WCR: ג'ייסון (נפוליטנו עם תקליטי סקרלט מון) רצה במקור גיטרה אחת או שתיים לאלבום Guitar Collections. בסתר חשקתי בממוצע חמש גיטרות לשיר, אז הסתפקנו בשלושה ובסופו של דבר הכנתי הרבה מהם חמש גיטרות בכל מקרה (אל תגיד לו שכתבתי את זה!). הוא ואני בחרנו יחד את השירים. לשנינו היו כמה קריטריונים. הקשבתי לשירים שהרגשתי שיכולים באמת לעבוד טוב ולהיות מעניינים רק על גיטרות קלאסיות. הקשבתי לחוויות מסקרנות חזקות. הוא הסכים עם מרבית הבחירות שלי, אבל הציע כמה הצעות טובות והחלפנו כמה כדי להפוך את האלבום למלוכד יותר.
מכיוון שלא שיחקתי את המשחק לפני שהתחלתי להאזין למוזיקה, ג'ייסון עזר לי ונתן לי תיאור מפורט של מה כל שיר מייצג, סיפור אחורי כביכול. לגבי ביצוע היצירות האלה הייתי צריך לכתוב הרבה רעיונות מוזיקליים על נייר הצוות ופשוט לתרגל כל חלק שוב ושוב. חלקים מסוימים היו קצרים ופשוטים, ואילו חלקם דרשו תשומת לב רבה, תלוי עד כמה הם מאתגרים. הטון היה חשוב. התזמון היה חשוב. הניסוח היה חשוב והניסוחים היו הכל.
KM: איפה אתה חושב ש- VGM משתלב בעולם הרחב יותר של המוסיקה העכשווית?
WCR: אני חושב שאין להכחיש את החשיבות של מוסיקת משחקי וידאו. מוסיקה מסוימת יכולה להיות בעלת חיי מדף קצרים גם אם היא הופכת להיות סופר מפורסמת. כמה מנגינות משחקי הווידאו הללו רלוונטיות לא פחות כיום, אם לא יותר מכפי שיצאו לראשונה. נושא Legend of Zelda ידוע בכל רחבי העולם, לא משנה אלפי הלהקות שמכסות אותו. המנגינה הזו בת למעלה משלושה עשורים ואנשים עדיין אוהבים את זה. משחקי וידאו נמצאים בכל מקום, וכפי שציינתי קודם, המוזיקה היא פס הקול שלנו. ההשפעה מדהימה ובהחלט ראויה להכרה כצורת אמנות חשובה במוזיקה העכשווית.
KM: מהן המטרות העתידיות שלך כמוזיקאי?
WCR: יש לי יעדים עתידיים רבים כמוזיקאי. מוזיקה היא בלתי נגמרת עבורי. בראש הרשימה שלי הוא תמיד להמשיך להתאמן וללמוד שירים נוספים. אני רוצה לעשות יותר סידורי גיטרה, להלחין לכלי נגינה שונים, לנגן ג'אז ומוזיקה קלאסית ולהסתעף יותר עם שירה ונגינה בפסנתר. אני מנסה לדחוף את עצמי. אני אוהב להיות ייחודי, ואני מנסה להיות חדשני. אני אוהב ליצור, לשתף פעולה ותמיד אני מנסה לחקור מדיומים אמנותיים נוספים שבהם אוכל להוסיף מוסיקה, כך זה מה שאני מתכוון לעשות.
KM: כיצד אתה טוען את הסוללות היצירתיות שלך?
WCR: אני אוהב את השאלה הזו. הלוואי והייתה לי היכולת הנפשית והסיבולת לעבוד על מוסיקה שתים עשרה שעות ביום, בכל יום. לצערי אני לא. יש כל כך הרבה מהחיים שאני אוהבת מחוץ לעולם המוזיקה. כדי לענות על שאלתך בצורה פשוטה אני לוקח הפסקה. אני יוצא לטיול מחוץ לעיר. אני נוסע לאירופה או לדרום אמריקה לבקר משפחה. אני הולך לערים שונות בארה"ב ורואה חברים. יש לי זוג בירות עם חברים ומשוחחות שטויות בשביל הכיף ואני מנסה להרדים. אני קורא, אני מבשל, אני צופה בסרטים או יוצא לי לטייל. כל החוויות שלי מוסיפות משהו ליצירתיות שלי, כך שכל מה שאני צריך לעשות זה לחיות.
