דנה ז'אן פיניקס הייתה כבר שנים ארוכות בסצנת המיקרוגל והסינגל "מגווווה" הוא אמירה עוצמתית ויפה שהיא מאוד כאן כדי להישאר. השירה והמילים נעשו על ידה ופוברנרד עבד על המוזיקה וההפקה. השילוב בין אלמנטים מוזיקליים מעניינים, קולה הבלתי ניתן לטעות ומילים מרוממות הופך את "מגוובה" להאזנה מהנה.
בולט השיר הזה צריך להיות הקול של דנה ז'אן פיניקס. זה חזק ומהדהד, כמו גם בעל קצה כחול שאני אוהב. זה משתלב היטב עם המוזיקה ויש לה בדיוק את הטון הרגשי הנכון במשלוח שלה.
התרומות המוזיקליות של פאוורנרד עשויות באותה מידה. כלי הקשה מתכתי פותח את הרצועה יחד עם ניגון קסילופון מעניין שמוסיף טעם ייחודי ורענן למוזיקה. עכשיו הקצב, החלק והקל, רוקד למסלול ויש מאחוריו רפידות סינטיס חמות ועולות. הקול העשיר של דנה ז'אן פיניקס משפר את תחושת החום שמקנות כריות אלה.
גם מילות השיר של דנה ז'אן פיניקס כתובות היטב והאווירה והתחושה שהם יוצרים באמת מכה בפתק גבוה. יש בהם משהו חיובי ומפועל שלדעתי כל כך חשוב עמוק עם העולם במשבר. היא שרה בערך, "התחושה החיה של הרוח הנושבת בשערי / ליטוף השמש הרך על פני" והמקהלה קוראת, "העתיד הוא שלנו ליצור / אנחנו לא צריכים להילחם בלבנו זה כל כך רחוק!"
ככל שהשיר ממשיך, היא יוצרת דימוי יפה בביטוי זה, "הערב הגיע והכוכבים מתחילים לזרוח / רגליים רטובות בחול והגאות מתחלפות." היא מסתיימת בשירה, "אני יודעת שאני לא רוצה להתאפק / אני יודעת שאני לא רוצה להתאפק יותר / הצלילים שהשמענו כששנינו נרטבנו, הזכרונות האלה שלעולם לא אשכח."
נדהמו לי מהתחושות שמגווווה עוררה בי. היה שיר ותקווה בשיר הזה שהתחבר חזק אלי וכרגע, כולנו יכולים להשתמש קצת בחום ובתקווה. דנה ז'אן פיניקס ופוברנרד יצרו בלדה יפה עם גל סינתטי עם מסלול זה.
