האלבום האחרון של 7DD9 שכותרתו People's Album הוא מחקר בניגודים המשקף את התקופות הניגודיות והמאתגרות דרכן אנו חיים. זה מבטא חלק גדול מהמצב הנוכחי של אי ודאות ורגשות משתנים בפראות שכולנו חווים. זה גם אלבום מעניין מוזיקלית ומופק היטב, שחוקר המון טריטוריה קולנית ובהחלט מייצר אווירה ואווירה ברצועות.
השימוש בפלטת צלילים רחבה עוזר ליצור את מצבי הרוח והאטמוספרות המוחזקים מאוד באלבום האנשים. כאשר הוא הולך על חושך או על תחושה יותר מחוץ לקוטר, הוא משתמש בסינתוסים פריכים שמעניקים תחושה של הפרעה קלה למסילה. יש גם עיוותים וצלילים נוצצים יחד עם בס שיש בו חצץ ותוקפנות. כדי לעורר תחושה חמימה יותר, הוא עובר לטאטאות ארוכות של צליל רך, סינתוסים ששרים ורוקדים ומנגינות עדינות. הכל פועל לייצור תמונות חזקות באמת.
אלבום האנשים מציג גם את השימוש היעיל בחזרה לחיזוק תחושת הדפוס בחלק מהמסילה. רבים מקווי הסינתיס העופרת הם פרשיות חוזרות, אבל זה לא סוג מעצבן של חזרה. זו תכונה שיש לה איכות מהפנטת והעובדה שיש מגוון למדי של גוונים, סיבובים וצלילי בס שונים, משמע שהיא אף פעם לא נהיית משעממת או מרגיזה.
החזרה ברבים מהמסילה הכהה יותר עומדת בניגוד לפסים העדינים והקלילים יותר שבהם ישנם אלמנטים מלודיים יפהפיים שנראים כאילו הם משובצים בערימות קלה. הנחתי את זה לעובדה שזה עולם שבו עדינות לעיתים קרובות עצובה מכיוון שלפעמים זה נראה כל כך נדיר מאוד.
באלבום העם יש קטעים שייכנסו לקטגוריית ה- cyberpunk. יש לזה צליל דיגיטלי, דיגיטלי, שגורם לו להרגיש קר ורובוטי. יש גם חצץ מסוים וטוחנים אותו שמרגיש חשוך ודיסטופי. יש לו תחושה של כוחות מסוכנים הנעים בתחום הדיגיטלי. עם זאת, קטעים אחרים מלאים הרבה יותר אור ואוויר. כמו כל הדברים, העולם הוא מאזן של כוחות חיוביים ושליליים. אני חושב ש 7DD9 עשה עבודה טובה באיזון האלמנטים האלה במוזיקה שלו.
עכשיו אני הולך לרצועות באלבום האנשים שהכי אהבתי ומדבר על הסיבות שבגללן נהנתי מאותם שירים.
יש אכן משהו קשה ואגרסיבי ב"גפי ברזל "בין פעימות הולם, הסינתוסים התעשייתיים השמנוניים ותחושה כללית של שיבוש וחספוס. המסלול באמת אגרוף קשה. כל דבר, החל מהחטופים של מה שנשמע כמו גיטרה חשמלית נהימה ועד סינתוסים נוצצים וממוחשבים וכלה בכלי הקשה אגרסיביים, מוסיף לקשיחות של המסלול הזה.
ל"העברת כוח "יש בס דאנס y אנרגטי שזורם במסלול. יש לו תחושה של אנרגיה מתפצצת שמניעה אותה קדימה בעוצמה. הסינתוסים מתנשאים, גבוה מעל זה, קורא ושר. יש מטאטאות סינטיס שמשקשקות ברצועה, צליל די רובוטי פנימה וקו בס ותוף שמתחיל לצמוח ולהיבנות כשהמסלול דופק קדימה. כל המסלול מוצל על ידי חושך למרות כל האנרגיה הרוטטת הזו.
תחושת המהירות והמהירות ניתנת למישוש ב"הרץ הדיגיטלי ". זה מסלול בו הסינטוסים משתלבים עם צלילי כלי הקשה מעניינים ועם פעימות בס דופק. יש טאטאות ארוכות של צליל סינטיס כהה וקטין יותר שמתנדנד ככל שהמסלול רץ קדימה. המנגינה הסינתטית המובילה אכן מעוררת את הנוף שמהר לעברו ולמסלול כולו יש איכות קדחתנית וממהרת אליו ככוננים לאורך.
ל- "טייס אוטומטי" יש חריץ חלק וקל עם דגימת מיתרים המפליגה ברקע, מה שגורם לכל מה לזרום. עכשיו יש קו גיטרה פאנקי וצליל בס עמוק וקצבי. אנו מקבלים כלי הקשה שיש בו גם אלמנטים של פאנק. לסינתיס כאן יש צליל פאנקי דומה לזה. זו דוגמה טובה לאופן שבו 7DD9 השתמשה בערכות נושא חוזרות על מנת לחזק צליל. מאוד אהבתי את התחושה הכללית של המסלול הזה.
יש תחושת ריקוד אמיתית לגבי "קריסטל ברידג'ס" עם אותה פעימה דופקת ומשטה מעט חצוף של סינטיס. קו הסינתיס העופרי רוכב על פעימות בקלות ואיכותם גבישית אליו. זהו מסלול שיש בו תחושה של יהלומים המנצנצים באור רך אליו, בניגוד לפסים כהים יותר, גרגרניים ודיסטופיים יותר באלבום.
"טירוף דיסקו" הוא רצועה שנפתחת בסינתוס עולה עולה ואז החריץ היציב והבעיטות התופף הזורמות פנימה. זהו רצועה שיש לה ניגון סינתטי עופרי מעט עם תכונות שירה. דפוסי הסינטיס שעוברים בו מייצרים תחושה מלאת תקווה יותר מחלק מהאפלה שגורמת להיבטים של האלבום. הרגשתי את עצמי נשאית כלפי מעלה על אותם פתקים עולה.
מצאתי משהו מרגש ונוגע ללב ב"דהייה החוצה ". הסינתיס דמוי האיבר שפותח את המסלול מלא בעושר ויופי כשזרימה מרגיעה של סינט סינט נע תחתיו. הלחן עדין ומכוסה במרה שחורה. יש משהו ברצועה הזו שיש לו רכות קורעת לב והרגשתי את שברון הלב בצורה די חריפה דרך הביטוי המוזיקלי של הרצועה הזו.
עבורי אלבום האנשים הוא ביטוי ברור למורכבות ואתגר החיים בתקופות קשות. ישנם כוחות שמנסים להפשיט אותנו מאנושיותנו ובו בזמן קיימים כוחות מנוגדים המאשרים מחדש את אותם דברים שהופכים אותנו לאנושיים. אני מרגיש ש 7DD9 תפס משהו עמוק ומעניין בעבודה זו וזה גורם לי להתרגש לשמוע מה הוא יעשה הלאה.
