Elevate The Sky (סקוט מקקלור) הוא אמן מבוסס סינת-גלים מבוסס LA. הוא מתאר את המוזיקה שלו כ"נוף חלומות סינטטי קולנועי עם האנרגיה הגבוהה של הרוק והווים של מוזיקת הפופ. " דיברתי איתו על התשוקה שלו למוזיקה, על התהליך היצירתי והיכן הוא רוצה לקחת את המוזיקה שלו קדימה.
קארל מאגי: איך התעניינת קודם כל ביצירת מוזיקה?
סקוט מק'לור: אח שלי מנגן גם מוזיקה וכשהייתי קטן הוא ניגן סינתיסייזר. תמיד היו לו אמנים כמו וונגליס וחלום טנגרין. האחיות שלי גם למוסיקה, אז האזינו ללהקות כמו מסע ונשיקה. כולם נתנו לי השראה. התחלתי להתעסק עם מקלדת שהתחילה אותי לנגן בכלי, אבל כמה שנים אחר כך הרמתי את הגיטרה ושם באמת התחלתי ברצינות. רק לפני עשר שנים החלטתי להרים סינתיסייזר והתחלתי לכתוב איתו.
KM: מה משך אותך לראשונה למוזיקת synthwave?
ס.מ: בסביבות 2004 שיחקתי בלהקת רוק אלטרנטיבית וגם בלהקת מטאל. זה פשוט לא מה שבאמת רציתי לעשות מוזיקלית בשלב זה. פשוט לא שמחתי לעשות את זה, אבל כשהייתי לבד הייתי פשוט מסתובב עם מקלדת ה- Yamaha DJX הזו. פשוט הייתי מתעסק עם זה וכאלה דברים יותר היו בעורפו של ואנגליס. עזבתי את הלהקה ההוא והתחלתי לעשות את הדבר שלי בצד שהיה יותר כמו רוק אלקטרוני. עשיתי כמה הופעות תחת להקה בשם Fears End.
יום אחד, אחי ואני החלטנו ללכת לראות את טרון: מורשת וזה שינה את הכל. אחרי שיצאתי מהתיאטרון, פס הקול של דאפט פאנק היה פשוט מעורר מחשבות. תמיד רמזתי לרצון לנגן מוזיקה שהיא מאוד אפית וקולנועית אבל אלקטרונית. חשבתי שזה סימן שאומר לי שוב ושוב שזה מה שאני צריך לעשות. באופן מוזר, בגלל הפסקול ההוא, התחלתי לחפש אותו ב- YouTube ולמצוא אמנים כמו Kavinsky, Dynatron ואני נפלנו על חור הארנב הגלי.
KM: מי הם כמה מהאמנים שהשפיעו עליך ומדוע הם השפיעו על המוסיקה שלך?
ס.מ: וונגליס בהחלט. כשהייתי ילד, כל כך התרגשתי מכל מה שקשור לבלייד ראנר מהפסקול לסיפור. זה פשוט הכניס אותי ואז הייתי אומר גם על השפעות מודרניות יותר על אנשים כמו M83, Nero ו- ZEDD. הסיבה שהאמנים האלה מעוררים בי השראה היא שהם די ניסיוניים, אבל הם מלודיים מספיק כדי להיות נגישים להרבה אנשים. יחד עם זאת זה סוג של עתידני ותמיד הייתי נמשך לדברים שהם עתידניים.
KM: דבר אתי בתהליך היצירה כפי שהוא עובד בשבילך.
ס.מ: מה שעבד אצלי בחמש השנים האחרונות הוא לבחור סרט או תוכנית טלוויזיה אהובים ואני אתתק אותו, אראה את הסרט ואשחק בזמן שאני צופה בו. זה באמת מעורר אותי! אני בהחלט נמשך למנגינה והרמוניה. כשהקשבתי למסע, למשל, מכל הלהקות שהיו יותר מכוונות פופ, הייתי אומר שמסע משפיע עליי מאוד. יש המון הרמוניה והרבה כתיבה מלודית. באופן ווקאלי, לכל מילה שיצאה מפיו של סטיב פרי הייתה ניגון כל כך שובה לב. זה משהו שאני מקווה לתפוס חלקית במוזיקה שלי.
KM: מהם כמה מהפרויקטים הנוכחיים שאתה עובד עליהם?
ס.מ: יש לי כמה סינגלים בבנדקאמפ. אחד מהם נקרא Dream Accelerator ואני גאה בו במיוחד מכיוון שהוא השיר האחד הקרוב יותר למה שניסיתי להשיג במהלך השנים האחרונות שהוא מתחתן עם הצליל של Tron: Legacy עם הסאונד שלי. כרגע אני כותב את שלושת השירים האחרונים ומערבב אותם בכדי להוציא אלבום בתקווה במאי או בתחילת יוני של שנת 2019. הוא נקרא בהתחלה אלפא.
KM: לאן אתה רוצה לקחת את הקריירה שלך בעתיד?
ס.מ: בשבילי, הכל קשור לתשוקה והקשר בין אנשים. אם הייתי בר מזל מספיק כדי להיות כוכב מזה, זה יהיה נהדר אבל המטרה העיקרית שלי היא להמשיך במוזיקה כקריירה מספיק כדי להיות מסוגל לחלוק אותה עם אנשים ולקיים את הקשר הזה. יום אחד הייתי שמחה לצאת לעולם פסקולי הקולנוע.
KM: תן לי את השקפותיך לגבי המצב הנוכחי של מוסיקת הגלים הסינתטיים?
ס.מ.: בא לי לנוע בכיוון הנכון. כשיצא לראשונה התגעגעתי קצת לסירה כיוון שהיא כבר הייתה שם כחמש שנים. מבחינתי, מה שמרגש בזה איך הם מתחילים להתנסות כך שתשמעו השפעות על EDM, תשמעו פאנק, תשמעו היפ הופ, אז בשבילי זה מה שהמוזיקה צריכה להיות בנושא. זה אמור להתייחס לביטוי ואסור להחזיק את היונה בפינה אחת קטנה, כך שעבורי synthwave הולך לכיוון מרגש ורענן.
KM: איך אתה מוצא השראה יצירתית?
ס.מ: אם זה לא עובד עם העניין של הסרט, האוקיאנוס או ההרים תמיד מעוררים השראה. לצאת לטבע עצמו, להרגיש את האנרגיה הזו, זה בדרך כלל עושה פלאים.
