קטו חוואס: מסלול שיעורי שתים עשרה

גישה חדשה

טכניקות שמאל וימין לנגינה בכינור טופלו לרוב בנפרד. על קצה המזלג, יד ימין / זרוע הקשת, אחראית לייצור טון, דינמיקה משתנה וניהול מקצבים ופרקים, ואילו יד שמאל אחראית לדיוק של המגרש ולעשות ויברטו. עם זאת, קאטו חוואס מאמינה שלגבי נגינה בכינור כדי להפוך לביטוי של יצירה אמנותית, היא דורשת שליטה ומאחדת של כל ההיבטים הפיזיים והנפשיים.

ספרה, מסלול שיעורי שתים עשרה, הוא סדרת הוראות ותרגילים לשחקנים מתחילים ומתקדמים כאחד כדי להשיג את המושגים שהוצגו בגישה החדשה שלה לנגן בכינור, שמטרתה לחסל את כל צורות המכשולים והחרדות העומדות בפני נגני כינור. .

קורס 12 השיעורים

שיעור מספר 1

כאשר החזיקה את הכלי, חוואס שמה דגש רב על השגת תחושת חוסר המשקל על ידי "השליכה" מהירה של הכלי על הכתף. במצב המשחק, שתי הידיים "תלויות" באוויר כתוצאה מהתמיכה הנגזרת משרירי הגב. ניתן להמחיש זאת עם דימוי של מסור עם הזרועות בקצה האחד, ושרירי הגב בצד השני. תנוחה מאוזנת הופכת לבסיסית לנגינה בכינור טוב. באופן דומה, תנוחה גרועה היא לרוב הגורם השורש לקשיים רבים שעוברים כנרים בכל הרמות.

שיעור מספר 2 - 4

בעזרת מושג המסור שוב, לכל פעולות הקידה יש ​​את האיזון המניע שלהם בחלק האחורי של הגוף, במיוחד השרירים המחברים את הכתף לעמוד השדרה. הזרוע העליונה אחראית בעיקר על התחלת התנועות. הקשת למטה צריכה להיות תנועה קדימה בה הזרוע, למעט כמה יוצאים מן הכלל, צריכה להיות ישר קדימה מהכתף בקצה החרטום. התנועה קדימה מהזרוע משלימה גם את משקל הקשת היורד בקשת מטה.

החרטום למעלה יוזם שוב על ידי הזרוע העליונה, עם האיזון המניע בשרירי הגב. פעולת "סקופינג" מהירה מהזרוע העליונה כלפי פנים כנגד הגוף תסייע להעלאת האמה והיד בכדי להביא את החרטום לצפרדע. תנועה כולה של הזרוע הזו יוצרת את המומנטום שנוגד את משקל החרטום הגובר כלפי הצפרדע.

אצבעות יד הקשת, בעיקר האגודל, מתפקדות כמו קצה מברשת הצבע. בעוד שכל פעולות הקידה כוללות את הזרוע, האצבעות הן שבסופו של דבר מעניקות לצליל את הגוון והצבע העדין שלה.

"הכינור הוא אותה תופעה אנושית מוזרה לעוצמה נדירה - חצי נמר, חצי משורר."

שיעור מספר 5 - 9

הוואאס ראתה ביד שמאל היבט חיוני בהפקת צליל טוב, על רקע תפקידה בניהול אינטונציה וויברטו. היא האמינה שאיכות הטון תלויה ב"מגע "של האצבעות, כמו הפסנתר. מיקום שמאלי נכון מאפשר למפרקי הבסיס "לזרוק את האצבעות קדימה" בעוד קצות האצבעות נשארות קלילות ורגישות להתאמה לאינטונציה. הפעולה המהירה ממפרקי הבסיס מונעת קשיחות במגע ובו זמנית מאפשרת לעקוב אחר הוויברטו הספונטני והטבעי.

חוואס האמינה כי פעולות שמאל צריכות תמיד להוביל את המשחק בזמן שהקשת מגיבה. באמצעות שימוש באצבעות ביניים (מונח המשמש לתווים המועטים אך לא מנוגנים), כנרים יכולים לפתח תחושת ביטחון לאינטונציה ולאפשר תיאום טוב יותר. פרט לכך, חוואס הדגישה גם את טיפוח "שמיעה פנימית" על ידי שירה או שמיעת הפתק וקשורה לתחושה המורגשת במפרקי הבסיס של האצבעות לפני שייצרה בכינור.

שיעור מספר 10

לטענת חוואס, כל הקטעים המוסיקליים בנויים על מאזניים, ומאזניים בנויים על מרווחים. חשוב לכינור דרך אימוני אוזניים, לנגן כל תו לא רק במנגינה בפני עצמה, אלא גם במנגנון לפי המרווחים שלפני הפתק ואחריו. הבנת ה"צבעוניות הטונאלית "של כל תו בסולם היא חשובה לנגינה בכינור יפה, ואסור להתייחס אל מאזניים כאל תרגיל אצבע בלבד.

שיעור מספר 11

הסברים ותרגילים ברשימה של טכניקות קידה, כולל legato, detaché, martelé ו- double stops.

שיעור מספר 12

רפרטואר לשני כינורות לתרגול על המושגים שנלמדו בשיעורים הקודמים.