בדיוק כשחשבתי שמטאל מת
עוד לפני שהפכתי לאוהד ג'אז, כשהשיער שלי היה קצת יותר ארוך, בסדר, הרבה יותר זמן, הייתי בעבר בכמה דברים די כבדים. להקות כמו מטאליקה, סלייר ומג'דת קיבלו סיבוב כבד על סיפון הקלטת באמצע שנות ה -80.
ברגע שהגיעו תחילת שנות ה -90 הייתי קצת שרוף בכיוון שמטאליקה ומגדת נכנסו, הם החליטו להרוויח כסף, הרבה כסף, ושמח ששני האלבומים היותר מסחריים שלהם היו טובים מאוד, אבל פנטרה הייתה גילוי אמיתי . פנטרה הייתה להקה שלמעשה התחזקה ופחות מסחרית ומכרה יותר תקליטים.
פנטרה הייתה יותר כבדה ממה שמטאליקה הייתה ב 92 'בצילום ארוך, ובאמת רק הכבידה יותר לאורך כל הריצה שלהם, ובכל זאת הם מכרו עדיין מטען של סירות עם שינויי מתכת זבל מאוד אגרסיביים.
"פה למלחמה"
השם, הכריכה, מבשרת יפה למדי
Vulgar Display of Power היה אחד האלבומים הטובים ביותר שכותרתו בהיסטוריה של הרוק, ואחד האהובים עלי ביותר, האלבום לא משאיר מעט מקום לפוזרים שזה בטוח.
שירה של פיל אנסלו הוא שיחת הבהרה לכל ילד לבן ומלוכלך שאי פעם הרגיש שהוא קיבל את הקצה הקצר של המקל. אני מתחיל להרגיש את המאצ'יזם בתוכי כשאני כותב את הביקורת הזו, וזה הכוח של האלבום.
כל מה שקשור לאלבום בועט בתחת:
שמו של האלבום לקוח מהסרט "מגרש השדים", כאשר רגאן מקניל בעל האחיזה מגיב לדבריו של האב קארס בבקשה שתשבור את הרצועות הקושרות אותה, היא מגיבה, "זה עד וולגרי של תצוגת כוח".
אומנות האלבום היא דימוי איקוני של גבר שמוחץ בפניו וזה מבשר בצורה מושלמת את המוזיקה שבתוכה. תמיד הייתה האגדה האורבנית הזו שהאיש שעל הכריכה נתן אגרוף 30 פעמים לפני שהושלמה הטייק המושלם. מכיוון שהבחור חי, אני מניח שזה לא היה נכון?
"על ידי השד להיות מונע"
מדוע וולגר כל כך מיוחד?
הריפים! אם אלבום זה עדיין נשמע רענן כמעט 25 שנה אחר כך, צליל הגיטרה של דימבג דארל אבוט המנוח ממש לא תואם עד היום, הן בגלל נגינת קצב פריך ושמן, וגם הבלוז הלבן-לוהט שלו סחט את סגנון ההובלה הוויברטו. דארל אבוט לא היה גיטריסט רגיל, כמעט הכל נטוע בבלוז אבל איכשהו זה נשמע כמו משהו חדש.
שירה של ווקליסט פיל אנסלמו הוא בלשון המעטה צבועה, הוא נוהם ונוהם מתוך תשוקה שנראית כאילו הוא יכול להתעלף בכל רגע. האם הייתם מפקפקים בתוקף של שירה שלו בפניו?
המתופף ויני פול, שהוא אחיו של דארל, עובד גם על תוף הקונטרבס שלו כמו שהוא המציא את זה, הריפיט של הגיטרה ומשחק הגומלין בין התופים הם כל כך הדוקים שלדעתי רק אחים יכלו להשמיע את זה טוב. זה כל כך עצוב שאנחנו לא יכולים לשמוע את דארל וויני משחקים יותר ביחד.
כרטיס מהופעה היחידה שלי
זיכרונות על הרצועות האהובות עליי מהאלבום
אני זוכר זאת בצורה חיה, ידידי כריס ואני התיישבנו בשנת 92 'להאזין לאלבום בפעם הראשונה.
היינו כבר מעריצים של הלהקה מאלבומם הקודם Cowboy's From Hell, אבל וולגרי היה כל מה שהאלבום היה פעמים 10, מנה רצינית של תוקפנות אכזרית.
לפותחן האלבומים "פה למלחמה", להיט תרשימים בבריטניה, מאמינים או לא, יש את הריף המעורר הנפש הזה שלא ממש מכין אתכם לשירה החדשה והכבדה יותר של אנסלמו.
באמצע הדרך למרות שהמסלול אתה כמעט מוכן למלחמה בעצמך, ושום דבר לא יכול היה לפנות חניון מלא מאזינים של להקות נערים בליל קיץ חם כמו "פה למלחמה".
"האהבה הזו" מעוותת ככל שתקבלו, תצטרכו לקרוא בעצמכם את המילים, אבל די אם נאמר, הרבה סיום אומלל עם המין השני עבור אולי אותם (הלהקה), ואנחנו (הריצה שלי חברים), בימים ההם הפכו את "האהבה הזו" ליותר נוקבת.
למסלול הבא הזה "מאת Demon be Driven" יש מקום מיוחד בבנקי הזיכרון שלי, לא בגלל שאני מונע על ידי שדים אכפת לך, אלא להפך, ל- Demons יש ריף גיטרה שגורם לך לשים לב.
הדרך בה ויני נכנסת לתופים, ואז הרוצח המתכתי המתנדנד הזה מריף עם שירה של אנסלמו מעל הדף מושלם את המסלול. "שדים" מצטמצמים במוחי. הרצועה בלטה במיוחד כשראיתי קריאה חיה בה של דייטון אוהיו 1993. האיש האלבום הזה בטח תייג כמה מהזכות הדתית. אני מניח שהם לא יוכלו לראות את ההומור בזה?
אם כבר מדברים על תקתוק מהימין הדתי: השיר המהיר ביותר באלבום וללא ספק אצבע אמצעית ענקית לכל גוף עסוק בפרוטטיז שמנסה להמיר אתכם לכל אמונה או דרך חיים שהם רוכלים שלהם הוא "Fucking Hostile" .
המסלול כה אכזרי ובפנים שלך, זה יפריד בין הגברים לבנים. אם אתה יכול להגיע לנקודה בה רצועה זו ניתנת להאזנה, סביר להניח שהפכת למעריצת קצב, מהירות או גרוב מטאל קשה.
אני זוכר שהמוצא של המסלול "הולו" היה מעקצץ במיוחד בעמוד השדרה.
"חלול"
מותו של דריל אבוט
בזמן שבבמה ה -8 בדצמבר 2004 בווילה של אלרוסה בקולומבוס אוהיו, רוצח חור שאותו לא אזכיר, לא רק הוציא כל תקווה למפגש פנטרה, אלא גם סיים אולי את הגיטריסט הכבד הגדול ביותר בכל חייו.
דימבג דארל נמצא ממש שם עם טוני איומי לדעתי עבור גיטריסטים רוק חשובים ומשפיעים.
פנטרה הייתה אחת מלהקות המטאל המשפיעות בכל הזמנים, עם מתופף, זמר וגיטריסט, שהיו בראש משחקיהן, הן בחדשנות והן ביכולת הטכנית.
העובדה שאלבום כבד כמו Vulgar Display of Power עבר פלטינה כפולה, מספרת לי כרכים איך הם נגעו בעצב. אני לא חושב ששום אוסף מטאל צריך להיות בלעדיו, יהיה קשה לחשוב על אלבום מטאלי בשם יותר מתאים.
