היזהר מנחשים (מאט באום) מייצר גל סינטטי בן 8 סיביות המשלב את הרגישויות של מוסיקת הגלים עם דגימות של 8 סיביות מהקונסולות NES ו- Atari. הוא שואף ליצור מוזיקה חשוכה, מלאת אנרגיה ולא מתייחסת ברצינות יתר על המידה. דיברתי איתו על איך שהגיע למוזיקה, על תהליך היצירה שלו והיכן הוא מוצא השראה.
קארל מאגי: איך הגעת לראשונה להכנת מוזיקה?
מאט באום: למעשה זה לא היה הבחירה שלי כל כך הרבה. אמי דחפה אותי לקחת שיעורי פסנתר בילדותה. היא חייבה אותי ללכת לשיעורי פסנתר בשיטת סוזוקי, שם צריך לשנן הכל ושנאתי את זה, אז לקחתי רק שנה או שנתיים מהשיעורים האלה. חזרתי לפסנתר אחר כך ולמדתי אותו בדרך כלל אצל מורה אחר. ממש לא הערכתי מוזיקה עד חטיבת הביניים.
ניגנתי באותו רגע על הפסנתר ובחרתי עליו דברים שונים. אחד הדברים הראשונים שבחרתי היה הנושא המרכזי של Final Fantasy VI . הדבר הזה הודיע לי שיש בזה יותר מאשר רק לנגן תווים. כששיחקתי את Final Fantasy VI, זה דיבר אליי ברמה כה עמוקה. האופן בו הפסקול מוגדר באופן נושאי מחזיר את הרגשות בכל פעם שהייתי שומע אותו. התיישבתי, הרמתי אותו ליד הפסנתר ובעצם קלעתי את גיליון הנגינה לנושא המרכזי. זו הייתה ההבנה הראשונה שלי שמוזיקה יכולה להיות מהנה.
בסופו של דבר לקחתי כמה שיעורי אימפרוביזציה כדי להכין לאודישן של להקת הג'אז, אך לא בסופו של דבר ביצעתי את החיתוך מכיוון שלא הייתי מספיק טוב בגלל פרספקטיבה של קריאת ראייה. אחרי זה לא באמת חזרתי למוזיקה עד שסיימתי את המכללה.
אחד החברים של אחותי התחיל להקה הארדקור שבסופו של דבר הצטרפתי. הם חיפשו משהו יותר כמו הארדקור מלודי. זו הייתה התקופה בה Underoath וכמה להקות הארדקור אחרות כמוה שהיו לה אלמנטים סינטטיים יצאו לדרך. הייתי עם הלהקה במשך כמה שנים. זה היה הרגע בו התחלתי לשחק keytar והבנתי שאני באמת יכול להפיל. זו הייתה גם הפעם הראשונה שלי שהופיעתי מול אנשים על במה בתזמורת להקה מלאה.
KM: איך הגעת ליצירת מוזיקת סינת-גלי?
מגה: אני מניח שהגעתי לזה ממקום אחר מאשר הרבה אנשים אחרים. להרבה אנשים, הרגע ה"אהה "שלהם היה לשמוע את הפסקול לסרט דרייב . הדברים שלי הם יותר בהשראת צ'יפטון. הייתי בלהקה קודמת שהייתה אינדי רוק עם אלמנטים סינטטיים - קראנו לעצמנו "synthpunk". אבל זה תמיד היה אתגר לנסות ולהעלות עם אורוות הצלילים שלי מכל כך הרבה אפשרויות, זה היה מכריע לי מדי. עם הזמן פיתחתי את הפילוסופיה הזו שפחות זה יותר, ולכן צלילי צ'יפטון ושבבים באופן כללי הפכו ממש מושכים בעיני.
בעקבות להקת הסינטפאנק ניסיתי להתחיל פרויקט אחר עם חבר שלי. הושפענו ממש מרוקדי אינדי רוקים ומינימליסטיים כמו Bloc Party ולהקה קנדית בשם We Are Wolves. כל הגישה שלי הייתה להשתמש בצ'יפטונות מסונתזים של נינטנדו באותה צורה של מוסיקה. בסופו של דבר חברי נשר בגלל דברים בחיים והייתי בנקודה בה רציתי לעשות מוזיקה, אבל רציתי לעשות את זה לבד עם דגש על מכשירי שבבים.
בסופו של דבר התייחסתי לאהבה הזו של משחקי הקולנוע והווידיאו של שנות ה -80 שכבר היה לי והתחלתי ליצור את מה שמבחינתי היה כמו פסקול למשחק וידאו שלא היה ולא נברא. מכאן הגיע הרעיון לאלבום שלי. בזמן שכתבתי התוודעתי לאנשים כמו קבינסקי, קולג 'וקום טרויס. כל הקבוצות הללו היו מעוררות השראה בעיניי במובן זה שהודיעו לי שמה שאני עושה מנקודת מבט סולנית אינסטרומנטלית ומינימלית היה משהו שעולה. זה היה משהו שאנשים התעניינו בו.
KM: מיהם כמה מהאמנים שמצאת מעוררת השראה בעבודה שלך?
MB: התבגרתי הייתי במצב דפש וסדר חדש. תמיד הייתי בעניין בהשראת הסינטיס. מבחינה עכשווית הייתי אומר שמאוד נהנתי ממה שקום טרויס עושה. המכללה הייתה כנראה ההשראה הגדולה ביותר עבורי מכיוון שיש לו גישה מינימלית יותר כמוני. אני אוהב גם את הרעיון שבביומנים הסודיים ובחלק מהעבודות האחרות של המכללה, לחלק מהשירים יש "פזיזות" ואינם מלאים במבנה שירי מסורתי. העובדה שהוא שיחרר את הרעיונות הגולמיים האלה שהיו עדיין משהו יפה להאזין להם עזר לי לצאת מהשברון של כל מה שצריך להשתלב בנורמות מסורתיות של "שיר".
KM: ספר לי יותר על הגישה היצירתית שלך למוזיקה.
מגה: אני מוצא שהדבר הטוב ביותר לעשות כשאני כותב שיר זה להתרחק מהמחשב וממקלדות. אני צופה בסרטים רבים של שנות ה -80, אני מקשיב להרבה מוסיקה של שנות ה -80 ומשחק הרבה משחקי וידאו רטרו. השלב הראשון הוא למצוא את ההשראה שלי ומעולם לא התחשק לי באמת לשבת מול מקלדת ולנסות לכפות משהו זו הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. אם אני שומע משהו שיהיה מגניב לחקור אותו, אני שולף את הטלפון שלי, מקליט את הקטע הקטן הזה ושומר אותו למועד מאוחר יותר.
כשאני מתיישב ליד המחשב שלי ומנסה להעלות רעיונות, אשמע אחורה דרך ההקלטות האלה כדי לקבל השראה. לפעמים אני שואב השראה ממשהו שכבר קיים, לפעמים יש טכניקה מסוימת שאני שומע בשיר שמעניין וגורם לי לתהות איך אוכל לעשות משהו דומה עם המכשור שאני משתמש בו, כך שבדרך כלל אני מתחיל.
משם, אני פשוט נותן למוזיקה לקחת אותי לאן שהיא עושה. אני בדרך כלל מתיישב וכותב תחילה את קטע הקצב ואז אתחיל ליצור לידים על גבי זה.
KM: מה הייתה הגישה שלך ליצירת האלבום UPGRADE ?
מגה: UPGRADE היה אלבום שהתחיל כמפגש טיפולי עבורי. הייתה לי תקופה ממש גסה בשנה לפני שהתחלתי לכתוב אותה. היו לי שלושה בני משפחה שונים שהלכו לעולמם כולל אמי ואז הייתי מאושפזת בעצמי גם בגלל כמה דברים רפואיים שקיימים גנטית במשפחתי.
כל האלבום הזה בדיוק התחלתי להרגיש איפה אני ולהתמודד עם חלק מהדיכאון שהיה לי גם בגלל להיות חולה ולאבד את בני המשפחה האלה. האלבום התחיל כמושג שנסב סביב סיפורו של הבחור הזה שחלה במחלה שבסופו של דבר הייתה כוחו. זה היה הרעיון שרציתי להמשיך.
כשהתחלתי לכתוב את כל הרצועות האלה והסתכלתי בהן כמכלול באופן נרטיבי. זה התחיל להפוך לסיפור מעט שונה על הילד הזה שהועבר לשיפור ברשת, גבר על מחלותיו שלו ובסופו של דבר התחזק כתוצאה מכך. מכאן הגיע הרעיון לאלבום.
KM: לאן אתה רוצה לקחת את המוזיקה שלך בעתיד?
מגה: אני פשוט כותב שיר אחד בכל פעם ואני לא חושב יותר מדי לאן אני רוצה ללכת בצורה קולנית. אני רק שומע משהו שמעורר אותי ומתחיל לחשוב איך אוכל לשלב היבטים של זה במה שאני עושה. אלבומים מתחילים לצאת מהשירים האישיים שאני כותב. זוג השירים האחרונים שכתבתי מנושא סביב מלחמה מכל סיבה שהיא. אולי זה יהיה אלבום הקונספט הבא. אני אכתוב ארבעה או חמישה שירים, אשמע להם ואארגן מחדש את הסדר שלהם כשאני חושב על מה שכולם חשובים לי בכללותם.
KM: כיצד אתה טוען את הסוללות היצירתיות שלך?
מגה: אני פשוט משחק הרבה משחקי וידאו ורואה הרבה סרטים. זה פשוט קורה שהרבה מהתקשורת שאני צורכת היא מסגרת הזמן של שנות ה -80 ותחילת שנות ה -90. אני אשמע חלק מפסקול או ציטוט מסוים בסרט שמביא לי את המיצים. התרחקות מהמחשב הנייד והמקלדות זו הדרך הטובה ביותר עבורי לעשות זאת.
