מרסל לקר הוא מוזיקאי אדמונטון, מבוסס אלברטה, שהולך על ידי המנצח באטלמוז. הוא יוצר מוזיקה אלקטרונית אווירתית שהושפעה על ידי מוזיקאים אלקטרוניים מתקדמים משנות ה -80 וה -90. ההשפעות שלו כוללות את אדגר פרוזה, ואנגליס ו- Future Sound of London. הוא יוצר נופי צליל שמשלבים דגימות סביבתיות עם צלילים אלקטרוניים ונוקט גישה פוסט-רוק להתייחסות, ולהוקרה, לאומנים שהוא מכבד. דיברתי איתו על מיקומה של אהבתו למוזיקה, על התהליך היצירתי שלו ועל עתידו כמוזיקאי.
ראיון עם מרסל לקר
קארל מאגי: דברו על שורשי התשוקה שלכם למוזיקה.
מרסל לקר: כנראה שהכלי הראשון שלי היה מקליט שהוענק לי על ידי חבר משפחה כשהייתי ילד. לקחתי את זה מהר מאוד ומאוד נהנתי לנגן אותו. בסופו של דבר, בבית הספר בכיתה, ניסיתי כינור במשך שנה ולא התלהבתי מזה. התחלתי לנגן בקלרינט. הייתה לי חשיפה רבה למוזיקה של דיקסילנד כי אבי אהב ג'אז ודיקסילנד. הוא זה שהפציר בי ללכת עם הקלרינט. דבקתי בזה ישר לסוף בית הספר התיכון. באותה תקופה גם הגעתי לסקסופונים מסוג אלט וטנור, לחליל, בס חשמלי ולהתעסק עם אפקטים של קלטות סליל-סליל.
הייתי בכל דבר שדומה ללהקה או תזמורת בתיכון. הלכתי לפנימייה במשך השנתיים האחרונות של התיכון מכיוון שאורח החיים של הרוקנרול השפיע על סימני בצורה די פרשנית. שם הייתי חלק מהרכב קאמרי בן ארבע חלקים שמאוד נהנתי. הייתי גם חלק מלהקת הבמה והתזמורת. אם זה היה קשור למוזיקה, הייתי מעורב בזה.
בסוף התיכון הייתי צריך לקבל את ההחלטה לגבי בית ספר או מוזיקה. בחרתי לבית ספר והרחקתי את המוסיקה קרוב לשלושים שנה. אני ממשיכה 53, אבל כשהייתי בת 50 קיבלתי סכום של מזומנים מחבורה של יקירים וכשחשבתי על מה שאצטער על שלא עשיתי, הבנתי שאני חייבת לחזור למוזיקה.
יש לי אוסף מוסיקה אדיר. תמיד התעניינתי בפרוג של שנות ה -70 / 80 ומוזיקה אלקטרונית. חייתי בויקטוריה בשנות ה -90 והתחלתי להתבונן בזירת האלקטרוניקה באותה תקופה. נכנסתי לסאונד העתידי של לונדון והאורב. המוזיקה הזו הפכה את הדף בשבילי, אז זו הייתה סוג כזה של מוזיקה שרציתי לעשות. אני מעניין את הדברים הסביבתיים כמו חלום טנג'רין, כמו גם את ההיבטים הסביבתיים של מה שה- Orb ו- Future Sound של לונדון עשו.
ק״מ: מאיפה עלה השם באטלמוז?
מ.ל: זו הייתה תמהיל של משהו חמוד וסוג של דבילי עם משהו מכוון ולחימה. עשיתי אומנויות לחימה (אייקידו) במשך 10 שנים שהודיעו על פן הלחימה של השם. חשבתי על השם לפני כעשר עד 15 שנה ואמרתי לעצמי, "אם אי פעם תהיה לי להקה, זה מה שאני קוראת לזה." זה גם קצת הנהון לעצמי הצעיר.
KM: מהם האלמנטים, הרעיונות והנושאים שאתה רוצה לחקור במוזיקה שלך?
מ"ל: אני מאוד אוהב את כל התנועה שמאחורי מוזיקת פוסט-רוק שבה הכל נגזר והכל קצת משמע. כשאני עושה דברים, אני מתייחס באופן גלוי לאנשים כמו וונגליס וחלום המנדרינה. המוזיקה שלי תנגן ולפתע היא תישמע כמו ואנגליס. אני אנסה להוציא את זה וגם אנסה לשים עליו קצת טוויסט על ידי הפיכתו למודרני יותר או לעשות איתו משהו אחר.
הדבר האחר שאני אוהב זה נופי צלילים. אני אוהב לקחת קטעים משיחות או מצלילים מכניים ולהעביד אותם למוזיקה כך שהיא תוסיף לאווירה. כשהתחלתי לעשות את זה, זה באמת הרעיד את עולמי. זה היה כמו, "וואו! זה מגניב." האורב תמיד עשה אזכורים קטנים ומשוגעים בטלוויזיה וסרטים שמאוד הערכתי.
KM: איך התהליך של יצירת מוזיקה חדשה עובד עבורך?
מ"ל: זה בדרך כלל מתחיל עם מה שאני מכנה את הזרע. הזרע יכול להיות מעט נשימתי שאני רוצה לעבוד איתם או זוג צלילים שבאמת עובדים טוב יחד. בדרך כלל מה שיקרה זה שאני אתחיל לבנות על הזרע הזה. עד לא מזמן נהגתי לעשות מסלול בחודש. השלב הראשוני יהיה הסקרנות והחקירה. בשבוע השני של החודש יש לי משהו ואני מתחיל להדק אותו. את הקטנה האחרונה הייתי שם לב לרמות ולפרטים האחרים.
בזמן האחרון קיבלתי קצת חומרה חדשה וגירסה חדשה של Ableton, אז הכל באוויר. אני נהנה מקצת הפסקה אבל אני אחזור לזה די מהר ברגע שהמערכת החדשה שלי תפעל.
ק.מ: איפה אתה חושב שאלקטרוניקה סביבתית משתלבת בעולם המוזיקה הרחב יותר?
מ"ל: אני חושב שאחד המקומות שבהם אתה רואה דברים מגניבים באמת קורה הוא בסרט. התוצאה עבור The Revenant עולה במוחכם. זה נעשה על ידי Ryuichi Sakamoto ו Alva Noto. אני חושב שפס הקול הוא יצירה מדהימה. זה באמת המקום בו אני רואה את המוזיקה הזו מתאימה. הייתי אומר שזה היוצא מן הכלל ולא הכלל שאנשים היו באמת יושבים סביבם ומאזינים למוזיקה מסביבתית. בדרך כלל תעשה משהו אחר בו זמנית. מה שתפס אותי בקשר למוזיקה אלקטרונית כשלמדתי בבית הספר בחלק המאוחר של שנות השמונים היה שזה די חוזר על עצמו ולא היו לו מילים. זה היה פשוט מושלם לכתיבת עבודות מונח. כשאתה מרכיב משפטים זה עוזר כשאין מילים להסיח את דעתך.
KM: מה התוכניות הנוכחיות והעתידיות שלך כמוזיקאי?
ML: בדיוק הוצאתי את ה- EP הראשון שלי מבוסס תוויות בדצמבר בשם Stasis and Still דרך תווית בבריטניה. לאחרונה עשיתי שיתופי פעולה עם בחור ממילאנו, איטליה ואנחנו מחפשים תווית שתוביל אותה. יש לי גם שיתוף פעולה נוסף בשורה ואנחנו מתכוננים להתחיל. נכון לעכשיו זה נראה כמו משהו בקווי אווירה כהים, אך לעולם אינך יודע לאן הוא ילך ברגע שתתחיל.
בשנה הבאה בערך אני מקווה להרכיב אלבום של כמה דברים חדשים ואחד או שניים מהקטעים הישנים שלי. באופן אידיאלי, הייתי רוצה לעשות זאת באמצעות תווית, אבל אולי אוכל לעשות זאת לבד. הייתי רוצה לראות איך הדבר מדביק את התווית. אני בוחן גם ריצה מוגבלת של תקליטורים וויניל. הייתי שמח גם לעבוד על פסקול, אבל עד כה זה לא ידוע גדול. בינתיים אני אמשיך לעשות את מה שאני עושה ואראה לאן זה לוקח אותי.
KM: כיצד אתה טוען את הסוללות היצירתיות שלך?
מ"ל: הרבה זמן הייתי עמוק בצילומי טבע אנלוגיים. אחד מסופרי הצילום שמאוד נהנתי ממנו היה פרימן פטרסון. הוא כתב ספר בשם צילום ואומנות הראייה. היו לו מספר תרגילים לראייה שאני מחיל על הקשבה לעולם שסביבי. כפי שציינתי, אני נהנה מאוד להשתמש בעקיצות קול וקטעי סאונד סביבתיים אשר מתבשר על ידי אותו תהליך.
טיול טוען אותי ומביא אותי באמת להאזין לעולם הרומנים שסביבי. אני אוהב מקומות עמוסים עם המון בני אדם. אני אוהב ליצור חיבור לאנשים עם המוזיקה שלי או עם הצליל שלהם או של צלילי המכונות שלהם. אני גם אוהב לשמוע טונות וטונות של מוזיקה, במיוחד בזמן שאני נהנה מאהבה נוספת שלי שהיא בישול.
