בלהבות
קרבות
11 בנובמבר 2016 בנושא הפיצוץ הגרעיני
01. סחוט
02. הסוף
03. כמו חול
04. האמת
05. בחדר שלי
06. לפני שאפול
07. מבעד לעיניי
08. קרבות
09. כאן עד לנצח
10. מתחת לעורי
11. פרח קיר
12. הצילו אותי
13. תאוות הבצע הגדולה ביותר
14. אותנו נגד העולם
היסטוריה קצרה
גטבורג, שוודיה היא עיר הולדתן של כמה להקות ממש פנטסטיות; שלווה אפלה, בשערים, רדופי הרוחות, מימד אפס ו- Ace of Base כדי להזכיר כמה. אחד האהובים עלי בכל הזמנים מגטבורג הוא In Flames. הם התגבשו בשנת 1990 כפרויקט צדדי והוציאו את אלבומם הראשון, Lunar Strain, בשנת 1994.
ב- Flames היא אחת הלהקות החלוציות המפתחות את ז'אנר המטאל המלודי או הדת מטאל המלודי. בימים הראשונים היה In Flames סגנון מאוד חלק ועקבי עם גיטרות מעוותות אך הרמוניות. הצליל הזה היה הסימן המסחרי שלהם וזה מה שגרם להם להתבלט מהרבה מטאל אחר שהיה בסביבה באותה תקופה. השירה הייתה גם נהמה עמוקה בעקביות לעיצוב סטיילינג מדבר. צלילי הלהקות החלו להשתנות בסביבות שנת 2000 כששחררו את קליימן. המוזיקה הפכה להרמונית עוד יותר מכפי שהייתה בעבר, שימוש רב יותר בסינט וההצגה של שירה נקייה הפכה למעט יותר בולטת.
Reroute to Remain של 2002 הוא המקום בו התוודעתי ל- In Flames ומיד התאהבתי בלהקה זו. שנתיים אחר כך כשפסקול לירוק שלך צנח, הייתי מעוגן היטב כאוהד לכל החיים. בשלב זה בקריירה שלהם, הצליל התבגר למעשה אקט מטאלי מבוסס, שהיה מסוגל למגוון טוב מאוד. השינוי הגדול ביותר היה הכללתם של שירה נקייה שכמעט שלטה במקהלה של מרבית שיריהם. במהלך האלבומים הבאים המוזיקה והסגנון הקולי נשארו די עקביים. אבל אז בשנת 2011 עם צלילי גן שעשועים דוהה, הם הביאו מבנה מלודי מאוד שבמובנים מסוימים המציא מחדש את הלהבות. זה יכול היה להיות מושפע מעזיבתו של ג'ספר סטרומבלד, חבר המייסד של הלהקות. אותה השפעה המשיכה בגרסתם הנוכחית ל- In Flames.
סחוט
האלבום החדש מתחיל בצורה מלודית קלאסית עם כמה צלילי אווירה וקטע גיטרה עדין אך מעוות. אנדרס מרים את שירת הלחישות שלו שהוא כל כך אוהב, ואומר "מה שיש לנו זרקנו, היינו קרובים לגן עדן, אבל בסופו של דבר הגענו לגיהינום, מה שהיה לנו זרקנו". ליריית ההקדמה הזו די אינטנסיבית כשאתה באמת נותן לזה להשרות ולחשוב על זה. השיר כולו הוא שיר טרגי של אובדן אהבה וכל האווירה של המוזיקה לשיר תואמת את אותו הדבר. יש לו תחושה קודרת ומלודית בדרך כלל, והוא יעשה שיר חי פנטסטי שהקהל יוכל לשיר איתו.
הסוף
לסוף יש vibe מאוד דומה ל- Drained, אותו סטיילינג מלודי אבל הוא קצת יותר פעימתי עם קצב מהיר יותר. זהו עוד שיר רגשי שמשתמש בקולות גיבוי נעורים המוסיפים אלמנט כמעט אתרי לשיר. לסוף יש כמה ניגונים חלקים כצפוי, בעודם עדיין די כבדים וחשוכים. יש כאן רמזים לשלווה אפלה ואני ממש אוהבת את זה ככל שאני מקשיבה לזה. אני אוהבת את זה כשדברים מאטים סביב סימן 2:13 והקולות הנקיים עולים בקדמת הבמה.
הסרטון הרשמי לסיום ניתן למצוא למטה.
כמו חול
דבר אחד ש- In Flames עושה ממש טוב הוא להכיר מבוא מלודי לשיר וכמו Sand הוא דוגמה נוצצת למה אני מתכוון. ביורן ג'לוטה החל בתור המתופף של In Flames אך עבר לגיטרה ואפשר לחשוב שהוא גיטריסט בעל הכשרה קלאסית, אבל הוא לא, הוא פשוט מוזיקאי פנטסטי ותיק וטוב. ברגע שהריף הראשי נכנס לפעולה, קשה מאוד לא להקפיץ את הראש אליו. השירה הנקייה משתלבת יפה מאוד עם השיר כולו, אבל חלק מהבחירות במילים קצת מבלבלות אותי.
"אני מאמין שכל העולם הפרוע נגדי", החלק 'הפראי' מבלבל אותי ואני לא מבין לגמרי מדוע הוא מתייחס ל'פרוע '. הייתי חושב ש'רחב 'יבחר בחירת מילים טובה יותר, אבל היי, אני לא האמן בזה. הדימויים של Like Sand הם יוצאי דופן ולדעתי הרבה אנשים יכולים להתייחס. ברגע שהם חושבים שהכל סביבם מוצק, הוא פשוט קורס ומתפורר דרך האצבעות כמו חול. עוצמתי ועמוק, תוך שמירה נכונה בצורה להבות.
האמת
דברו על שיר להשתתפות בקהל, האמת היא בדיוק זה. פזמונים של "WE ARE ... WE ARE ..." יצלצלו במקומות עם נפח רב. האמת היא מלודית ממש ומזכירה משהו שאתה יכול לשמוע מילדי בודום. מבחינת מילות השפה והמבנה זה פשוט מאוד. אין בזה שום דבר מורכב, אולי B-Side שהפך את החיתוך אולי?
בחדר שלי
אני אוהב את זה כששירים נותנים לנגן הבס אפשרות להישמע מעבר למבנה הגיבוי הסטנדרטי לשיר. בחדר שלי עושה בדיוק את זה ומאפשר לפיטר איברס לשמוע באמת. עבור שיר כל כך מצוברח ודרמטי, הוא מפתיע בקצב מפתיע. קראתי את המילים לפני שהאזנתי והייתי מופתע למדי, היה לי רושם שזה הולך להיות קצת יותר איטי וכהה יותר.
סולו נהדר נוסף של כשני שליש דרך, מאוד איקוני של להבות. במוצא השיר יש ריף זה שיש לו השפעה מעוצבת מאוד על האדמה. בסך הכל אני למעשה גדלתי מאוד לאהוב את השיר הזה ככל שאני מקשיב לו יותר.
לפני שאפול
לפני שנפילתי מחזיר אותי לפסקול לריחתך (2004). יש בו כל כך הרבה אלמנטים ופנים, זה ממש קשה להצביע על משהו ספציפי מהמסלול הזה. זה מלודי, יש בו סולו גיטרה כפולה פנטסטי בתוכו, ויש בו כמה שינויי טמפו ממוקמים היטב. דבר אחד שאפשר לסמוך עליו מ- In Flames הוא שהשירים שהם מבצעים מורכבים רגשית, ולפני שאני נופל לא מצליחים לשמור על אותה איכות מתמשכת.
דרך עיניי
בבסיסה, דרך העיניים שלי יש חומר טראש מתכת קלאסי אליו. הפזמון משנה את כל זה לחלוטין, אבל מסלול העל-קצב הזה מקשה על הבוהן שלך ולא מרפה. הפזמון סופר קליט וקשה לצאת מהראש.
השמע בסרטון הרצועה הרשמי שלמטה.
קרבות
הם החליטו לקבור את רצועת הכותרת באמצע האלבום. אין שום שיטה ספציפית לטירוף היכן שצריך ליפול רצועת כותרת באלבום. להקות רבות הופכות אותו לשיר הפתיחה, חלקן לסיום, אך ב- Flames החליטו למקם אותו במרכז כולם.
לדעתי, ל- Battles יש דרך מאוד לא שגרתית בנושא. זה קצת יותר איטי ומרגיש מאוד רוק ידידותי. למרות שהפתיח בעל קצב כבד ומעט לא מכות, הפסוק המרכזי איטי ומצוברח בהרבה. מקהלת הטרום מקהלת והמקהלה היא באמת רוק הרדיו שנשמע חלק מהמסלול. הסולו במהלך הגשר די יוצא מן הכלל. אם תוכלו לעבור על פני כמה מהאלמנטים החדישים למחצה לרדיו, זה שיר משובח במיוחד.
כאן עד לנצח
להלן הסטירה המואטת, המלודית והרגשית בפניו שגם ב- Flames נוטה לעשות. אני מאוד בספק אם זה אי פעם יושמע בשידור חי, אבל זה שונה לגמרי משאר האלבום. כל השיר נראה לי כהשתקפות פנימית אחת גדולה. כל אחד צריך לקחת את הזמן פעם אחר פעם ולהסתכל בתוך עצמם. מי הם באמת? במה הם באמת מאמינים? האם כך הם אמורים להיות או התפקיד בו הם צריכים להיות או החיים שהם צריכים לחיות? אל תבינו אותי לא נכון, כאן עד לנצח הוא ככל הנראה יותר על זוג ועל מערכת היחסים ביניהם, עם זאת, חלק מהמילים ואיך הם מושרים באדישות על ידי מה שנשמע כמו מקהלת ילדים אתרית, גורם לתחושות של השתקפות עצמית עמוקה.
מתחת לעורי
מתחת לעור שלי מתחיל להיות אגרסיבי וכבד, ויוצר את הרושם שדברים שוב מצטברים. ואז אנדרס מתחיל עם שירה אלה שמרגישים הרבה יותר גבוה מהרגיל ומרגישים מעורבים בצורה מוזרה להיות יותר חזקים מכפי שהיו ברצועות הקודמות באלבום. השיר עצמו טוב, יש לו חריץ ממש נחמד, הסולו מרשים כמו תמיד, סוף הגשר ממש נקי ומעוצב.
פרח
אוקיי, כאשר וולפרח התחיל להכנס בערך 30 שניות בערך, הייתי צריך ברצינות לעשות פעולה כפולה כדי לוודא שאני לא מקשיב לכלי. השיר האחד הזה ארוך כמעט פי שניים מרוב השירים באלבום ואני אוהב כל שנייה שנייה ממנו. בסימן 2:24, השיר מעביר את כל הטון שלו למה שמזכיר לי להקת synth-aggrotech כמו Combichrist. הפזמון הקולי מרגיש קצת יותר כמו In Flames, אבל שם זה נגמר. השיר הזה מאוד שונה ממה שאני מכיר ב- Flames ואני מאוד אוהב את הווריאציה. כמה מהשירים שהובילו עד לנקודה זו התחילו להרגיש גנריים ולא מקוריים. פרח קיר מנפץ את זה למיליון קטעים ופותח את המאזין לצד חדש לגמרי של In Flames והצד הזה הוא סופרלטיבי.
הצל אותי
להציל אותי מרגיש כמו תקופת המושבה בלהבות. יש בו את השירה המלוכלכת שאנו אוהבים מאנדרס מהולה עם השירה הנקייה והמלודית במקהלה. יש לזה סימן מסחרי באמצע הקריירה שהוא קו בס מהנה ומתגלגל ואני תמיד יכול להעריך קו בס נהדר. הסולו בנקודה השלישית של השיר נשמע למעשה כמו משהו שג'ים מרטין היה עושה למען פיית 'לא עוד בשנות ה 90. אולי חשבתי על זה יתר על המידה רק קצת, אבל זה הדבר הראשון שצץ לי בראש.
האזן בעצמך למטה.
תאוות הבצע הגדולה ביותר
אני הולך פשוט לקחת את הרגע הזה להזכיר ש- Greatest Greed הוא מסלול מדהים. מההתחלה ועד הסוף, יש לו עומק, מהות, ושומר על תשומת הלב שלך בכל שלב.
מתחיל ידידותי לרוק כבד ורדיוק, אבל אחר כך מתלושש לשיר בקצב מהיר שעומד להיות חביב מעריצים ענק; זה ללא ספק יושמע בכמה תחנות רדיו ברחבי הארץ. בלהבות אוהב לעשות את הדבר 'פזמון מזמר' ו'הגדולה הגדולה ביותר 'באמת מנצלת את זה בלי לעשות זאת יתר על המידה. כמו שאמרתי, זה שיר ממש נהדר מתחילתו ועד סופו.
אנחנו נגד העולם
לרוב הלהקות צריך שיר ממש נהדר בכדי לסגור אלבום. ואנחנו נגד העולם לא מרפים לאוהדים מה שלא יהיה. זה רצועת טמפו מהירה יותר שיש לה סוג של המנון. אתה יודע למה אני מתכוון, השירים האלה שמרגישים שהם צריכים להיות שיר נושא לתרבות, לדור או לקבוצה שלמה של אנשים? כן, יש לזה הרבה מהתכונות שהופכות אותו לסוג המנון. הסולו בזה, אם אתה מקשיב לזה ואינך מרגיש דחף רק לעצום את העיניים ולנפנף את הראש למשחק הקורע המתקרב, אז השאר תגובה והגיד לי שלא עשית! אני מעז כן!
קרבות קנה עכשיו
