גיטריסט לגילאים
טוני איומי כתב את הריף עבור "איש הברזל" - זה לבדו מכניס אותו לשכבה של חלוצים כבדים עם מעט מאוד עמיתים. הוסף לזה כל שיר אחר שמכופף את הראש ששבת הקליטה בקריירה של חצי המאה שלהם, ואתה מתקרב למעמד ברמת האל.
אבל, אנחנו לא כאן כדי לדבר על השיר / כתיבת הריף שלו. אנחנו כאן כדי לפרוק 10 מהסולואים הגדולים של טוני איומי. הסולואים הטובים ביותר שלו הם בלגן אגרסיבי, סבוך של הברקות וניסוחים, והרשימה הזו מעדיפה את אלה הנוקטים את הגישה המעוותת ביותר לכל מושג הנגינה בגיטרה רוק קשה / מטאל.
אני מקווה שהמאמר הזה מתחיל הרבה ויכוחים. לא מסכים איתי? אנא תן לעוף בתגובות למטה!
10 סולו הגיטרות הגדולים של טוני איומי
- "נשים מלוכלכות"
- "אתה לא תשנה אותי"
- "אזהרה"
- "השטן בכה"
- "בודד זה המילה"
- "לילות ניאון"
- "רוק אנד רול אנג'ל"
- "מת צעיר"
- "סנוור שלג"
- "גל הלם"
1. "נשים מלוכלכות"
אלבום: 
שנת יציאה: 1976
אז כאן אני מצפה לראות את המפוצץ ביותר מצד אוהדי השבת. אני יודע שאני די הולך לבד כאן, מכיוון שהשיר הזה הוא מ- Technical Ecstacy, שהיה (באופן כללי) דוגמא למה שקורה ללהקה כשהם עושים יותר מדי סמים ולא מספיק כתיבת שירים. עם זאת, יש כמה רגעים גדולים על הטכניקה הטכנית ( אחרי הכל, מדובר באלבום Black Sabbath). אחד הרגעים הגדולים של האלבום הוא הסולו הקצר באמצע השיר "נשים מלוכלכות". ראשית, יש את הריף הראשי (אחד מהאומי הכי קולט שאי פעם כתב) שנכנס באמצע הדרך לשיר ומתגנב תחת הסולו, ומספק בסיס איתן למלודיות מרובות שהוא מפרגן. ואז, יש את הקטע האיטי והדרמטי שמגיע לפני הסולו ואחריו, ומבדיל אותו משאר השיר. הסולו עצמו מרובה רצועות, טריק איומי אהוב. הוא יכול לנגן באותו סולו מאולתר ונשמע זהה יותר מפעם אחת, ולפעמים הקליט את שתי הגרסאות זו על גבי זו וגרם לגיטרה שלו להישמע כאילו יש עיכוב דיגיטלי. (דוגמא נהדרת נוספת לטכניקת איומי זו ניתן לשמוע בשיר "חזירי מלחמה".) ב"נשים מלוכלכות "שני הסולואים שווים בתמהיל. ולמרות שהם מתרחקים אחד מהשני, הם תמיד מקיפים את אותו נושא ותחושה מלודית כללית (זה באמת יפה), לפני שאותו ריף סיסמי יחזור לשעמם. וכאילו זה לא הספיק, יש קודה מגניבה שמרכיבה חלקי גיטרה מרובים, והיא ממש שם עם ג'ימי פייג ב"עשר שנים חלפו ".
"נשים מלוכלכות" - סולו בשעה 1:50
2. "אתה לא תשנה אותי"
אלבום: אקסטזי טכני
שנת יציאה: 1976
"You Won't Change Me" הוא שיר אפי נוסף מתוך האלבום השני-אחרון עם Ozzy, Technical Ecstacy . אני לא חובב ענק של השיר הזה, גם בגלל שאני חושב שהמילים די דביליות. לדוגמא, השורה "אני רק גבר, ואני מה שאני" מזכירה לי את פופאי! אבל, הסולו בשיר הזה הוא אכזרי. נשמע שהוא מרוגז ברצינות על משהו. הוא כולל תווים רבים יותר ממה שאפשר לעקוב אחריו, והכל עם העקיצה החדה והסימנית המסחרית שלו, ומפלט על מיתרי הרקע הכבדים והעצלנים של השיר. ואז, בסיום סוף השיר, הוא חוזר ועושה זאת שוב. כשזה יצא, הרבה מאיתנו שמענו את זה ודי וויתרנו לנגן בגיטרה במשך שבועות, אם לא לנצח.
"אתה לא תשנה אותי" - סולוס בשעה 3:25 ו- 5:30
3. "אזהרה"
אלבום:
שנת יציאה: 1970
"אזהרה", מתוך אלבום הבכורה שלהם משנת 1970, גרם ללסתות של אנשים לצנוח ברחבי העולם. זה גולמי, מכוער, עוצמתי וכולל כמה מנגני הגיטרה חסרי הפחד בכל הזמנים. בלוז במהותו, אך עם מתקפת רוק כבדה מלאה, "אזהרה" מציגה את גוון הגיטרה הסטונר של איומי ואת הסגנון הסבוך שהיה עשוי להיות איכות המזוהה באופן מיידי שלו.
אחרי שאוזי מחמיץ לחלוטין את הפתק הנמוך בשורה, "רק קצת חזק מדי", המאסטר איומי מציל את היום בקריעה לסולו אפוסי. "אזהרה" מכיל כעשרים חלקים וקטעים שונים, ואיכשהו כולם משתלבים זה בזה. איומי פשוט לא מפסיקה להתלקח לאורך כל השיר.
"אזהרה" - סולו בשעה 3:20
4. "השטן בכה"
אלבום:
שנת יציאה: 2007
זה לא בעצם שיר של Black Sabbath, אלא רצועה באלבום המכונה בעצמו של Heaven and Hell (הלהקה היא בעצם רק Black Sabbath עם שירת דיו ו- Vinnie Appice בתופים). איומי יודעת להקים סולו, וכשמגיע הזמן לסולו בסרט "השטן בכה", זה כמו שאומי לקח את כל התווים הכחולים שהוא יכול למצוא וסובב אותם לייללה אחת ארוכה. זה סולו יפה באמת. זה גם לירי וגם טרגי, בעודו קשור לאותו ריף עיקרי כבד כמו מלאך לאבן.
"השטן בכה" - סולו בשעה 3:00
5. "בודד האם המילה"
אלבום:
שנת יציאה: 1980
זה עשוי להיות מעט גבוה יותר ברשימות אחרות. זה אחד הסולואים הארוכים ביותר של איומי, שם למעלה עם "אזהרה", אבל לדעתי הוא לא ממש חולק הרבה יותר משיר זה. הבעיה מבחינתי היא השיר עצמו, חסר דחף וכוח, ומרחיק לכת עד לגניבה בוטה של מוטיב רקע מ"מדרגות לשמיים ". עם זאת, הסולו מרשים מבחינה טכנית, עם שפע רעיונות ורגעים לא שגרתיים. הוא מוציא כמה טריקים וסיבובי ניסוחים שאינם חריגים בשבילו. באופן כללי הסולו הזה די דרמטי. יש מעט מאוד נגני גיטרה אחרים שיכולים לגעת בזה, אך למרות זאת, זה לא הכי טוב שלו.
"בודד זה המילה" - סולוס ב -1: 55 ו -3: 45
6. "לילות ניאון"
אלבום: גן עדן וגיהינום
שנת יציאה: 1980
מהאלבום הראשון שלהם עם רוני ג'יימס דיו, זהו רק שיר בעיטה עם סולו בעיטה לא פחות. הריף סולידי ומהיר, שום דבר מיוחד, אבל הסולו משנה הכל. מתחיל איטי וכמעט מתחשב, איומי מוביל את הסולו דרך כמה פיתולים ופונה לפני שהוא שולח את כל העניין כורע בהר. עד שהסולו בדרך החוצה, זה סבך חשמלי של תווים וטרילים, בלגן ברמה גאונית שאף נגן גיטרה אחר לא מכיל את הכדורים, קל וחומר את הכישורים, לסלק.
"אבירי ניאון" - סולו בשעה 1:50
7. "מלאך הרוקנרול"
אלבום: השטן שאתה מכיר
שנת יציאה: 2009
זהו רצועה נוספת של הלהקה Heaven and Hell. זה מנגינה כבדה ואיטית מאוד, עם ריף איומי מספק, והסילנות הלירית הרגילה של דיו. הוא לא יודע על מה הוא מדבר, וגם אנחנו לא, אבל באמת לא משנה מה אמור להיות "אנחנו בקרוואן לסופרמן" - אנחנו רק מחכים לסולו הגיטרה, וזה מעצמה. החל עם תו גבוה שלא ניתן להבחין בו, זהו איומי במצב שריפה איטית. זה לא סולו ארוך, אבל יש בו דרמה של הסימן המסחרי שלו.
"מלאך הרוקנרול" - סולו בשעה 3:44
8. "Die Young"
אלבום: גן עדן וגיהינום
שנת יציאה: 1980
קטע משמיים ומהגיהנום, האלבום הראשון עם רוני ג'יימס דיו שרה במקום אוזי אוסבורן שהלך לעולמו. אלבום זה החזיר את מקומו לשבת כלהקת מטאל שליטה (במקום חבורת נפגעי הסמים המבולבלים הם התחילו להישמע כמו ). קל להקל על דיו בגלל מילותיו המטופשות על חרבות, קשתות ו"התפוגגות ", אבל משום מה האלבום הזה וזה שאחריו, Mob Rules, התיישן ממש. הסולואים ב" Die Young ", שצצים כפרצים סבוכים ומסודרים להפליא, הם מעט עכורים בתמהיל. איומי נטה לרבד על ההשפעות, ומדי פעם זה יכול היה לקבור את פריכות ההתקפה שלו. אבל, הסולו שהוא מנגן בסוף השיר הוא פנטסטי. זה מהיר כמו לעזאזל ומראה שלאיומי עדיין היה הרבה כוח.
"Die Young" - סולו בשעה 4:00
9. "סנוור שלג"
אלבום: כרך א ' 4
שנת יציאה: 1972
כרך ד ' הוא הרבה אלבומי שבת אהובים על אנשים, וקל לראות מדוע. יש רשומה באיכות זומבית לתקליט הזה, סוג של תמהיל כבד תת-אטומי שגורם לרבים מהשירים להישמע דומים, אבל בצורה טובה מאוד . "סנוור-שלג" (שבמהלכו יוצא אוזי, למקרה שפספסנו את זה, יוצא החוצה ואומר "קוקאין!" בין פסוקים), הוא בעצם רק שני אקורדים כוח עכורים עם גשר אקורדים יורד באמצע. שם איומי נכנס עם סולו גיטרה עצלן, ובכל זאת רצחני, של בית הספר הישן. הוא לא ממהר, והוא נותן לכבדות להכפיל עם כל פתק מאיים. הוכחה שאתה לא צריך לדחוס תווים של זיליון לכל מידה כדי ליצור סולו גיטרה ברמה עולמית.
"סנוור שלג" - סולו בשעה 2:20
10. "גל הלם"
אלבום: Never Say Die!
שנת יציאה: 1978
האלבום Never Say Die לא היה ניצחון מוחלט ללהקה. זה היה האלבום האחרון שלהם עם אוזי, ועלייתו של הפאנק-רוק גרמה לשבת ולהקות כמוהם נראו די מטופשות - כפי שהסרט Spinal Tap הבהיר עד כאב. גם סמים ועייפות גבו מחיר ענק על הלהקה. Never Say Die לא נשמע כמו השבת שהכרנו ואהבנו. היו יותר מדי רגעים מגושמים כמו ג'אז, מעט מדי ריפים, והתמהיל היה בהיר מדי. כמה שירים, כמו רצועת הכותרת ו- "Shock Wave" היו בהחלט רוק , אבל יש יותר מדי חלקים לטעמי ובכלל, הלהקה נשמעת די מזומנת. אבל, אז יש סולו שוט שוט מטושטש שנמצא ממש באמצע הדרך שבועט לחלוטין בתחת. זה אחד הרגעים המבריקים ביותר בקריירה המאוחרת של הלהקה, אבל התעלמו ממנה לחלוטין.
