ה- EP החדש של Rylos Running מ- Stardust to Dust יש רגעים של אור זוהר ותקופות של חושך שלוקחים את המאזין למסע בחלל הגלקטי וגם דרך רגש אנושי שמוביל את הסולם מקווה לפחד. האופן בו הבהירות והצללים מקיימים אינטראקציה על ה- EP הזה עוזר להעניק לו צורה ובוודאי הניע אותי להתעניין בזמן שהאזנתי דרכו.
הרושם הראשוני שלי מסטרדאסט לאבק הוא איך הוא מסוגל לספק בד מרווח לצלילים שעברו דרכו. לכל דבר היה מקום לשחק בו, והפתיחות אכן יצרה תחושה של מעבר ביקום ככוכב הסינתוסים וחושך צלילי הבס שזורים זה בזה מעל המרחב העצום שצף מתחתיהם.
כפי שרמזתי קודם, זו הקלטה של ניגודים. לפעמים יש צלילי סינטיס זוויתיים, גרגירים שנחתכים לפסים ובמועדים אחרים, יש תחושה אמיתית של זוהר נוצץ שמבהב מסינתוסים גבוהים יותר, מצ'ימטים ודמויי פעמון. מתחת לכל זה יש רעש באס והמקצבים מעניינים ומגוונים. רילוס ריצה גם יודע להשתמש בהפסקות במוזיקה כדי להפיק רגעים זורמים ונסחפים שנותנים למאזין אפשרות להשהות ולאסוף את עצמם.
הייתי רוצה גם לדבר על מילות השירה של רילוס המופעל מכוכב לב לאבק . השירים ב- EP זה כולם כתובים ומרתקים היטב. יש להם נושאים מעניינים וכמה תמונות מעוצבות להפליא בהן והשירה של רילוס ריצה ברורה ומספקת היטב את התוכן הרגשי של המוזיקה. השימוש ב- vocoder הוא משהו שלא תמיד אני אוהב, אבל כאן הוא היה מאופק בצורה סבירה, כך שבוודאי אוכל להתמודד עם הכללתו.
עכשיו ארוץ ברצועות ה- EP הזה ואדון באלמנטים המוזיקליים יחד עם מילות השירים ואדבר על מה שמצאתי מעניין בהם.
"חורים וצלליות" מתחיל בזרימות גורפות של אקורדים סינתטיים מורחבים ועולים. יש משהו רגוע ועדין בזמן שהמסלול נפתח עם מהבהבים של סינטיס ודופק בס עמוק. קולו של רילוס ריצה פורץ למוזיקה, מעביר את הקצב הפועם. המסלול הופך במהירות לאנרגטי ומניע. התחושה הזו של עושר קולי שכבתי נמשכת ככל שהמסלול מתחיל להיסגר.
מילות השיר מכילות כמה תמונות מאוד נחמדות בשורות כמו: "עוברים על פני אור לילה זרועי כוכבים / מאבדים את עצמי באופק / הבזקי חייה הולכים לאיבוד בזמן."
זהו שיר על לחימה כדי לחזור למישהו שאבד, למרות דחיפת הזמן הבלתי נלאית. רילוס ריצה שר, "מוכרח להגיע לכוכב הקליעה שלי / מוכרח לראות אותה דרך הכל / לא משנה איך הגעתי עד כה / כי אני יודע שאני צריך לחזור!"
יש השתקפות חזקה בשיר של הדרך בה החיים נראים לפעמים סוריאליסטיים כשאנחנו חווים אותם. כמו שהמלים אומרות, "האם זה אמיתי, או שזה רק חלום / הו, אני לא יודע אם אוכל לדעת יותר / לאבד את הראייה של החלק הישן הזה שבי / מוכרח לחזור למקום שאני מכיר."
יש גם תחושה חזקה של המעבר המהיר של הזמן עם השיר הזה כמו במילים "שייט במהירות קלה, צפייה בתכנית / זה בדיוק אותו הדבר הלאה והלאה / נלחם על זמני, אבל אני מאבד שליטה ..."
בסופו של דבר את נקודת השיר, בעיניי, ניתן לסכם בשורות, "זמן המשאלה היה האטה, צריך להמשיך הלאה / להגיע אליך / הימים נמשכים ואני ממשיכים להתקדם / הלאה ממך."
מטאטא כהה יותר של סינתיס גרגרי נסחף בין ערוצי סטריאו ב"גן העדן החדש "לפני קולות שזורחים ומבהיקים גוזרים מעל הדף ותופעת נופש אנרגטית בועטת בכדי לשלוח את המסלול לעוף קדימה. זה נשבר לסינתיס מתכתי למדי והשירה של רילוס ריצה מזנקת למסלול, עוד ניגון ווקאלי מצוין שמושמר. אני לא תמיד חובב ווקודר אבל הוא משמש להפליא כאן.
טוהר צלילי הסינטיס ברצועה זו מוסיפים לתחושה הכללית של המוזיקה. יש כאן בהירות אמיתית ואינטראקציה טובה בין בס לתופים. הניגוד בין המילים הכהות לאלמנטים המוסיקליים הבהירים יותר נעשה היטב.
יש מילת תחושה של חושך ומניפולציה במילים של "גן העדן החדש." יש מסר באיכותו של המסר של השיר והוא הועבר היטב במילים. Rylos Running מבהיר זאת יפה בשורות, "אין מושג, כמה רחוק עברתי / אבל אני מתחיל להאמין שהמוח שלי משחק עלי טריקים / תוציא אותי מכאן / אני נופל בחושך, אין דבר מלבד פחד. "
התחושה המטרידה של מניעים מניפולטיביים יורדת היטב בשיר הזה. הקול שהמספר שלנו שומע לחישות, "תודה על הקרבתך / הכל בשם גן העדן / אנחנו נהפוך את העולם הזה למקום טוב יותר / אז בואו לסוף המין האנושי." לא ברור מי או מה הקול המסתורי הזה, אך הבטחות לאוטופיה הן תמיד מסוכנות.
תחושת הייאוש של המספר שלנו רק הולכת וגוברת כשהוא שואל, "לאן אוכל ללכת, מה אני יכול להרגיש? / רוצה לחפש מישהו שיכול לתת לי כמה תשובות / הרגשתי כאילו אני בזמן / אני רק רוצה להאמין שהכל בסדר גמור."
עם זאת הקול האפל הזה לוחש שוב, אותו פזמון מצמרר והמילים אומרות, "יש כאן משהו / הוא מכיר אותי, הוא יודע את שמי / מה הפחד הזה / שאוחז בי כל כך חזק?"
"המרדף" הוא רצועה המתאפיינת ביותר בצלילי סינטיס שזורים בצורה אינטנסיבית. יש סינתיס גבוהה הנושאת את הלחן השיר, הדינאמי והקשתות המהמפות במהירות שרוקדות ועוברות מעל הגב העמוק של הבס וקצב תוף אנרגטי עם חריץ ייחודי אליו. הקשתות המפלסות והרגעים של סולו סינתטי מוסיפים יותר אנרגיה ותנועה למסלול והניגודיות הבאסית העמוקה עוזרת לאזן את הרצועה החוצה.
הניגודים ב"בריחה ממכונת חצות "עוזרים להגדיר אותה כמסלול. זה יצורים עם סינתוסים אווריריים ומפוזזים וריצה ארוכה ועמוקה של בס הנעה בצורה חלקה דרך המוזיקה. ישנם קשתות עם תחושה זוויתית ופעימה מהירה של סינטיס בהיר שעף מעל המסלול. יש משקל אינטנסיבי לכלי הקשה והבס עם מנגינה סינתטית רהוטה שרוקדת מעל החלק העליון.
"כוכב היורה" הוא מסלול שיש לו תחושה כהה ומרהיבה יותר. מסלול זה עוסק בסחיפות קול ארוכות ופועמות המאוזנות על ידי ארפג'יו עצבני ומהיר. ישנם גם רגעי אור שמרימים את הרצועה כקשת המתנדנדת שהיא מרכזית במוזיקה אך בסופו של דבר היא חוזרת למשקל והחושך שהם היבט חשוב למסלול זה.
המלודיה העיקרית של "החוצה אל הקצה" היא בהירה, אך יש בה תחושה של ערנות בכל בהירות זו. הקולות מהדהדים ונסחפים, נעים דרך אותם גלי סינטיס ארוכים החוצים נגדם, כשסינתוסים דמויי פעמון שרים דרך הצליל המלא והעשיר. לכל דבר יש זרימה חלקה אליו ותחושת גלי האנרגיה הגורשים אל החלל חודרת את המסילה.
המילים מדברות על כאב לחזור לתקופות פשוטות יותר ותמימות יותר אפילו כשהן נסחפות. מילות השיר כמהות ל"חלומות על זמן מלא חיים / לתפוס גחליליות "בניגוד לפזמון שאומר" הלכתי רחוק מדי, הלכתי רחוק מדי / אני לא רוצה שזה יתרחק. "
המספר מרגיש את עצמו "רץ החוצה אל שפת הכוכבים העולים / מתרחק עוד ועוד", אך עדיין יש "תמימות בהירה / קורא לי, מחזיק אותי כל כך קרוב / מאיר אור / קורא לי, קורא לי חזרה הביתה."
התחושה של המרחב הגלקטי, הניגודים המוזיקליים המעניינים והשירים הבנויים והמבוצעים היטב מ- Stardust to Dust היו די משכנעים עבורי. אני שמח ששמעתי מ- Rylos Running ואני מקווה שבעתיד הוא יוצר יותר מוזיקה שיש לה צליל מעניין ומרתק באותה מידה.
