קווינסרשה - פסק הדין
רשומות Century Media, 2019
10 מסלולים / זמן ריצה: 44:18
אנחנו עכשיו שלושה אלבומים לעידן טוד לטור של קווינסרצ'ה (או "Queensrÿche 2.0", אם אתה מעדיף), ומהסיבוב הראשון של The Verdict של 2019, ברור שהלהקה הוותיקה עדיין צוברת כוח. הופעת הבכורה של לאטורה עם QR (אלבום הכותרת העצמית של 2013) רמז לפוטנציאל הליגה המרכזי של ההרכב החדש, אך בסופו של דבר הדיסק הקשה על ידי עבודת ההפקה העמומה והזולה שלו. למרבה המזל, המעקב אחר מצב תנאי אנושי ב -2015 פוצץ את קודמו לחלוטין, כששירי הכוח של לאטורה הובילו את הלהקה שנשמעה מפוטרת יותר ממה שהיו בשנים. פסק הדין קובע במקום בו הפסק תנאי אנוש, ואף על פי שהוא לא ממש עולה על אותו אלבום, הוא בהחלט שווה לו. לא נורא עבור חבורה של בחורים שצפויים להתנפל על פניהם לאחר שפיטרו את הסולן, הליריקן והמייסד הערבי (לכאורה), ג'וף טייט, בשנת 2012.
כמובן, תמיד יהיו אנשים שואלים שמתלוננים שזה לא "באמת" רוש בלי טייט, אבל קולם הולך ונעשה פחות ויותר עם כל שחרור חדש של קווינסרשה. מול הפנים, מאמינים אמיתיים - יש שריף חדש בעיר!
"דם הלבנט"
האלבום..
קווינסרש נותר רק לשניים מחבריו המקוריים ב- The Verdict - הגיטריסט מייקל ווילטון והבסיסט אדי ג'קסון. המתופף המייסד סקוט רוקנפילד נמצא בהתלהבות מרצון מאז הולדת בנו בתחילת 2017. מתופף קמלוט לשעבר קייסי גרילו מילא את סקוט כשהלהקה יוצאת לסיבוב הופעות, המתופף במהלך מושבי ההקלטה של פסק הדין היה לא אחר מאשר טוד לאטורה עצמו, שהוא במקרה עור עורות מנוסה כמו גם זמר מוכשר להפליא. בכנות, אם העובדה שטוד מתופף באלבום הזה לא הייתה מקבלת כל כך הרבה לחץ, אולי אפילו לא הייתי שם לב שיש נגן אחר מאחורי הערכה. כבוד כבד למר לטור, איש הרנסנס המתכתי!
פסק הדין הופק על ידי כריס "זאוס" האריס, שעבד גם על " מצב אנושי", והוא נותן לחומר החדש צליל חלקלק ועם זאת גם אגרוף ונקי. הדיסק החדש מתחיל יפה עם אפוס הפיתול "Blood of the Levant", חתך מתכת קשה ומהיר שאמור לגרום לגיטרות האוויר של המעריצים להתקדם ולעלות את הדופק. לאלו מכם שתוהים מה זה "לבנט", ידידי הטוב, ד"ר וויק. א. פדיה מספר לי שהוא מתייחס לחלק גדול מה מזרח התיכון העתיק, אזור המשמעותי בהיסטוריה של האיסלאם והנצרות כאחד. כל מה שאני יכול לומר לזה הוא "אמממ, בסדר, אם אתה אומר זאת."
המהיר של "איש ומכונה" הוא הבא, כאשר צוות הגיטרה של מייקל ווילטון ופרקר לונדגרן הולכים על שבר בזמן שלטורה מיילל על כל מה שהוא שווה בראש. "שנות אור" ו- "מבפנים בחוץ" מקפצים בקצב כבד ועם זאת מלודי, ואז "אופנה תעמולה" מטיח שוב את הדוושה למתכת עם הריפינג והתיפוף האגרסיבי ביותר באלבום.
"Reverie האפל" הקודר והמרומז לא היה נשמע לא במקום ברגעים השקטים יותר של עידן המבצע: Mindcrime, ומציג תכנית נוספת שעוצרת הופעה ווקאלית של לאטורה. "כפוף" ו"אי שקט פנימי "הם זוג רוקרים בינוניים וישר שאולי לא קופצים אל המאזין, אך הם שומרים על רמת האנרגיה גבוהה, ומובילים לכותרת" מכבסת את המצפון "המסוכרת (יש כמה גרעיני גיטרה נהדרים) על זה) לפני שהדיסק נסגר עם "דיוקן" הפרוג-בלדה המצוחצח והמצומצם, גולת הכותרת שמרגישה כמו נסיגה לעידן הארץ המובטחת המוקדשת. מבחינה מוזיקלית לשיר הזה יש מעט אווירה של רוש (לאוזניי, בכל מקרה), והמסירה הקולית של טוד מעלה בצורה מוזרה את קודמו ג'וף טייט יותר בשיר הזה מאשר בכל מקום אחר באלבום, במיוחד במהלך הפזמונים. זה תערובת נחמדה מאוד של העבר הניסיוני של הלהקה וההווה הקשה שלה, והיא מסיימת את האלבום בנימה מספקת.
"איש המכונה"
לסכם את זה
כנראה שלא ניתן לומר הרבה מעבר לכך שישכנע את קהל ה"לא טייט, אין קווינסרשצ'ה ", אבל בשביל כספי, " פסק הדין " הוא מאמץ יציב ארור שעדיין מוצא את דרכו לסיבוב המשחק שלי חודשים לאחר שחרורו, וממשיך צמח עלי עם כל הקשבה. אני מעריץ של קווינסרש מאז 1984 וזה עושה לי את הלב לשמוע שהמועדפים הישנים האלה עדיין נשמעים כל כך צעירים וחיוניים אחרי כל השנים. פסק הדין שלי הוא "קנה את האלבום!"
