ריידר (לורנס קינג) הוא אומן גלי סינתיסים קנדי שיוצר מוזיקה המושפעת מהנוסטלגיה שלו לסרטי שנות ה -80 יחד עם התעניינות ביצירת מוזיקה שנאמנה לתפיסותיו האישיות על מוזיקה אלקטרונית. דיברתי איתו על איך התחיל, מקורות ההשראה היצירתיים שלו וכיצד הוא עושה מוזיקת חדשה.
קארל מאגי: איך התעניינת ביצירת מוזיקה מלכתחילה?
לורנס קינג: כתבתי מוזיקה וניגנתי בלהקות לאורך כל התיכון. מעולם לא התעניינתי במוזיקה אלקטרונית עד סוף התיכון. לקחתי כמה שיעורי מדיה מעורבת והם הראו לנו תוכנות הפקה מוסיקליות בסיסיות כמו FL Studio ו- Logic. למדנו להקליט להקות וככה התחלתי עם מוזיקה אלקטרונית. נכנסתי ל- Deadmau5, אבל לא היה לי מושג איך נוצרה או נוצרה מוסיקה אלקטרונית.
לחבר שלי הייתה גרסה מפוצצת של סטודיו FL שהוא שם במחשב המשפחתי שלי. פשוט התעסקתי בזה, יצרתי שירים קטנים ומטופשים ובסופו של דבר קניתי את לוגיק, ואז התחילו הדברים של ריידר לקרות.
KM: מה זה המשך אותך לעבר מוזיקת גלישה סינתטית / סינתטית?
LK: זה נובע מאהבה של סרטי שנות השמונים כי אני מאוד אוהב את תחושת הנוסטלגיה. כל הרעיון שמאחורי נבחרת הרשע היה הומאז 'לסרטי אימה רטרו. ממש קיבלתי השראה מג'ון קרפנטר. למעשה זה היה האלבום של לזרוק, Skull and Shark, שהיה השראה די גדולה עבורי.
לא ידעתי על NewRetroWave הרבה זמן, למרות שהקשבתי להרבה מסגנון המוזיקה הזה. ביקרתי באתר שלהם מכיוון שניסיתי להעביר את המוסיקה שלי לתוויות. יש לי מוזיקה מאז שהייתי בתיכון בלייבל מבוסס טורונטו שנקרא Bug Eyed Records. זה מעולם לא הלך לשום מקום אבל היו כמה סינגלים ותוכנית EP שהוצאתי איתם. אלה היו החוויות הראשונות שלי עם כל סוג של תווית.
NewRetroWave פשוט נראה נגיש יותר ולכן ניסיתי לעשות שיר נשמע רטרו, למרות שלא הצלחתי להשמיע את הצליל הזה כמו שאני עכשיו, אבל הם אהבו את זה והם שאלו אם יש לי יותר מוזיקה. עבדתי על ה- EP הראשון של ה- Squad Squad, אז חילקתי להם את זה והם אהבו את זה והעלו אותו בערוץ היוטיוב שלהם. מאז, ניהלתי מערכת יחסים די טובה עם NewRetroWave.
KM: דבר על כמה מהנושאים והרעיונות שאתה חוקר במוזיקה שלך.
LK: באלבום הראשון באורך המלא שלי ב- NewRetroWave, ניסיתי ליצור צליל שהיה קצת יותר נכון למה שתכננתי לעשות במקור עם מוזיקה אלקטרונית ואילו ה- EP Evil Squad הראשון היה הניסיון שלי להיות באמת על האף עם הסגנון הגל הזה. כעת, כשרצתי את כף הרגל בדלת, רציתי לקחת את מה שלמדתי מלעשות את זה ולהפוך משהו לנגיש יותר, ולא רק לגליל סינטטי כהה וכבד. אני תמיד מסתכלת על עצמי כאמנית הגלים הסינתטיים של הסינת-גלי.
עם האלבום הזה, ניסיתי להתחיל סוג של רכה וזה נהיה קצת כבד באמצע עם שירים כמו Beatdown ו- Cut Lip ואז זה חוזר למשהו יותר רך. אני מנסה להסתכל באלבומים שלי כמו סיפור. אני מנסה לדמיין איך זר למוזיקה שלי היה רוצה להקשיב לה וככה אני מחלק את האלבומים יחד. נדיר שפשוט יש לי אופרת על שיר אקראי ומעלה את זה. אני מנסה לארוז את הדברים שלי בצורה שיטתית.
אני עובד על אלבום שני באורך מלא שלא הצגתי ל- NewRetroWave. יש לי סיפור על זה. זה קצת סיפור רומנטי של בוא העת.
KM: איך התהליך של יצירת מוזיקה חדשה עובד עבורך?
LK: זה אף פעם לא באמת מתחיל עם רעיון לפני כן. הרבה פעמים זה מתחיל לפתוח פרויקט, אולי להניח כמה תופים ולהסתובב עם סינתיסייזר. אני מתיש ממש מהר וסוגר את הפרויקט. פעמים רבות זה קורה רק על ידי התעסקות ומציאת משהו שאני אוהבת במה שעבדתי עליו ופשוט התחלתי לבנות אותו. אני יכול לבנות קטעים של שיר בעיבודים שונים או אולי לבנות שלושה שירים שונים בפרויקט אחד ואולי רק לרווח אותם זה מזה ממש רחוק בציר הזמן. אני אראה מה אני אוהב בכל אחד מהדברים האלה ואולי ישלב אותם יחד. זה תמיד תהליך אחר.
לדוגמה, באלבום החדש עליו אני עובד, יש שיר בהשראת פרק ה- Mirror Black שנקרא San Junipero . זה שיר מלנכולי ממש קודר. אני פשוט מקבל השראה מכל כך הרבה מקומות שונים. במקרה זה, האסתטיקה שהייתה לי הפרק היא זו שהעניקה לי השראה. במקרים אחרים, אוכל להחליט שאולי הייתי רוצה לעשות שיר ממש כבד או שאשמע עם צליל קרן סינטטי או פסנתר אלקטרוני כדי להעלות על משהו מגניב.
KM: מהן השקפותיך במוזיקה אלקטרונית באופן כללי ומוזיקת גלי גלים באופן ספציפי יותר?
LK: אני לא באמת המעריץ הגדול ביותר של מוזיקה אלקטרונית בכלל, במיוחד עבור מישהו שעושה את זה. מעולם לא הייתי בסצינה ההיא בכלל. מה שאני אוהב במוזיקה אלקטרונית ומה שהעניק לי השראה ליצור אותה היו מעשים כמו Deadmau5, Justice and Daft Punk בגלל החדשנות שהם הביאו להופעות החיות שלהם והדרך בה הם עובדים. זה היה מדהים היכולת לצפות בסטרימינג של Deadmau5 בשידור חי מכיוון שלא הייתה שום תעלומה. הוא ניסה למשוך את הקירות סביב המוזיקה.
סצינת המוזיקה האלקטרונית קשה לנווט עבורי. זה נכון במיוחד למי שמשחק בלהקות. אני בא יותר מרקע של פאנק-רוק, ולכן כשמדובר בהופעות, קשה לנסות לגשת לזה כמוזיקאי אלקטרוני לעומת להקה. כולם פשוט חושבים שאתה תקליטן וזה שונה לחלוטין.
בכל הקשור לגלישה של סינטיס, הצלחתי יותר לעשות מוסיקה אלקטרונית לבד מאשר לעשות דברים של הלהקה שלי, אבל אני מרגיש ממש מבודד כי אני מתקשה להגיע לטבול בסצנה באותה הדרך בה הייתי עושה להקה. אפילו עכשיו, עדיין לא מצאתי באמת קהילת גלי סינטיס בטורונטו. זה שם ואני צריך למצוא אותו, אבל הרבה זה פשוט לא ממש מושך אותי.
KM: מהם הפרויקטים הנוכחיים שלך ומה אתה חושב לעתיד?
ל.ק: אני מתכונן לאלבום באורך מלא שהוא יותר בעיניי ניאון גרפיטי . יש לי כמחצית מזה בצורה הדגמה, אבל הדבר שרציתי לעשות עם האלבום הזה היה לעשות אלבום רטרו אמיתי. אני לא מתכוון לרטרו רק במובן זה שזה נשמע כאילו יכול היה להיות משנות ה -80. רציתי להכין אלבום בו כל הגבעולים והמסלולים מועברים לקלטת הקלטה אנלוגית. זה יהיה תהליך ארוך, אבל לשם כך אני פועל. אני מכין את הכל ויש אולפן שהקלטתי בו בעבר עם הלהקה שלי. המפיק שם עושה הרבה דברים אנלוגיים אז דיברתי איתו ואולי אגיע לשם זמן מה בעתיד ואקבל את כל הדברים לתיעוד אנלוגי. אני חושב שזה יהיה די מסודר. זה יהיה כמו לעבוד לאחור בצורה מסוימת. זה על ניסויים. יהיה מעניין ליצור את האלבום עם כל הכלים המתקדמים העומדים לרשותי ואז לסגת לקלטת.
KM: כיצד אתה טוען את הסוללות היצירתיות שלך?
LK: לפעמים זה קשה. זה פשוט משהו שאתה מתמודד איתו. לא עבדתי על דברים של ריידר בצורה סולידית כבר כחודש. עשיתי דברים אחרים, אבל זה בא והולך. יש ימים שבהם אני מגרש מסלולים עד לנקודה בה אני מעביר את הרעיון תוך ימים ספורים. יש ימים אחרים שבהם אעבוד על שירים שהתחלתי לפני שנים, עוד לפני שיצא ניאון גרפיטי . לפעמים אתה נפגע עם גלי יצירה ולפעמים אתה פותח פרויקט, מקשיב לו פעם וסוגר אותו שוב.
