מה לא בסדר עם המוסיקה כיום?
שאלתי את עצמי את השאלה הזו, כאשר בגלל נסיבות שאינן בשליטתי, נאלצתי להקדיש כמה שעות לצפייה בטלוויזיה ברשת הבוקר. זה משהו שאני נמנע ממנו באופן פעיל, ולא היה לי שום מושג למה אני נכנס אליו.
ככל הנראה, ברבים מההופעות הללו אורחים מוזיקליים, או שבכל מקרה עשו את אותו היום, וכל מבצע היה גרוע מזה שהיה קודם. טרנדי. סטרילי. ארוז. מעובד. ללא כישרון.
מה השתנה בעשורים האחרונים? לאן נעלמו כל כוכבי הרוק? מה קרה לימים שבהם להצליח במוזיקה היית צריך להיות, אתה יודע, מוזיקאי ?
עם כל שנה שחולפת, עולם המוזיקה נראה רחוק יותר ויותר ממה שהתאהבתי בו כנער כשכל ילד שמוכן להתאמץ ולהאמין בעצמם יכול להתאמן קשה, להקים להקה, להשיג עסקת תקליטים ולשתף המוזיקה שלהם עם העולם.
תמיד הייתה מוזיקת פופ. זה שום דבר חדש, ובוודאי שום דבר רע. יש מקום בעולם לכל מיני מוזיקה, וכל מיני אוהבי מוזיקה. אך מעולם לא אימצה החברה מוזיקת פופ עד כדי כך שמתעלמים ממוזיקת רוק אמיתית כל כך.
אלה ימים אפלים לסלע, ונראה כי אין סוף באופק. פוסט זה יסביר את מה שלדעתי לא בסדר יחד עם כמה תיאוריות לגבי איך הגענו לכאן.
עידן הסלע הזהוב
בערב אחרי החוויה המאירה שלי בצפייה בתכניות שיחות בוקר, הגעתי להרהר בכמה דברים. כדי לסייע בהרהורים החלטתי שיהיו לי כמה קרות ולהאזין למוזיקה. בחרתי באלבום The Grand Illusion של Styx. זהו התקליט האפי שהביא את הלהקה לבולטות לאומית, ובעוד שיצא כשהייתי ילד קטן, היום אני מעריך את השפעתו על עולם המוזיקה באופן מלא.
בכל פעם שאני מאזין לאלבומים כאלה, הנחתי את עצמי בנעליהם של אנשים שהיו ברשותם הוויניל המקורי כשיצא לראשונה. הרשומה הזו דיברה ללא ספק אינספור בני נוער ומבוגרים צעירים. מבחינתם זו לא הייתה רק מוזיקה. זה היה חלק מהחיים.
המוזיקה הייתה שונה מאוד בשנות ה -70 של המאה הקודמת, ואף על פי שהדיסקו הפך את כולם לטיפשים עדיין הייתה הערכה רבה למוזיקת הרוק. להקות כמו סטיקס מכרו טונות של אלבומים והושיטו יד לאנשים ברחבי העולם. כיום רבים מאותם אנשים חושבים אחורה לתקופה בחייהם שיצא אלבום מסוים וזוכר את התקופות הטובות, או אפילו איך הוא עבר אותם בתקופות קשות.
סטיקס היו מוזיקאים מדהימים וכותבי שירים חדשניים. הם עשו את שלהם, ואנשים הגיבו. הם רק דוגמא ללהקות הגדולות שהיו קיימות בשנות ה -60, ה -70 וה -80. היו אז המון להקות אמיתיות ומוזיקאים ממש, שעשו דברים מדהימים וקיבלו תגובה חיובית מהקהל הרחב שהעריך את המוזיקה שלהם.
אז על אילו להקות רוק אנו יכולים לומר זאת היום?
שקיעת מוזיקת הרוק
כשיש לך דקה, תסתכל על שירי ה- Billboard Hot 100 משנת 1978, השנה לאחר שיצא האשליה הגדולה. אתה תראה את סטיקס לשם Come Sail Away . תוכלו לראות גם את הרולינג סטונס, הכנפיים, המלכה, הזר, קנזס, סטילי דן, ג'פרסון סטארשיפ, לינארד סקיינרד ובוסטון.
יש גם כמה מבצעי סולו שהם מוזיקאים וכותבי שירים מדהימים כמו אריק קלפטון, בילי ג'ואל, ג'ו וולש, פול סיימון, בוב סגר וג'קסון בראון.
תראו שם גם כמה דברים מוזרים, אבל בכל זאת זה היה עידן הדיסקו. העניין הוא שגם במהלך תקופת השיא של דיסקו, נגני רוק זכו להערכה רבה. זכרו, אלה הסינגלים הפופולריים ביותר משנת 1978 בסך הכל, מכל הז'אנרים.
כעת בדקו את ה- Hot 100 משנת 2019 ובדקו אם תוכלו לאתר את להקות הרוק. זה ייקח קצת עשייה, אבל אולי תבחין בקומץ של להקות כמו מארון 5 ופאניקה בדיסקו. אני לא בטוח שהייתי קורא להם "להקות רוק", אבל לפחות מדובר בלהקות, די.
כשחזרתי כמה שנים אחורה, אני רואה שמונה להקות רוק המיוצגות ב- 100 Hot 2005. בשנת 1995, יש אחת עשרה. בשנת 1985, בעשור בו התחלתי לנגן בגיטרה, אני מונה תשע עשרה להקות שונות עם סינגלים ב- Hot 100, וזה לא כולל מוזיקאי סולו כמו ברוס ספרינגסטין, בריאן אדמס, פיל קולינס ודייוויד לי רוט.
אז מה קרה, ומדוע הדברים נעלמו כל כך רע מהפסים?
מדוע להקות רוק נאבקות היום
אז מדוע מקורות בידור במיינסטרים לא מוצאים להקות טובות ודוחפים אותם בפרצופים שלנו כמו אצל אמני פופ? מדוע יש דחיפה כזו לעבר היפ הופ ומוזיקת פופ מודרנית בזמן שמוסיקת רוק מונחת על הצורב האחורי, למרות שברור שיש כל כך הרבה מעריצים של רוק ישן-בית ספר?
זו רק ספקולציות, אבל אני טוענת שנושא אחד יכול להיות האופן בו תעשיית המוזיקה עובדת כיום.
מפיקי מוזיקה עוסקים בביצוע כסף, כמו שהם צריכים להיות. הם עומדים לשים את זמנם ומזומנם מאחורי אמנים שמביאים להם את התשואה המהירה והאמינה ביותר על השקעתם. אתה לא יכול להאשים אותם. זה עסק.
בהשוואה ללהקות רוק, זמרי פופ סולו הם קלים יותר לניהול, לתמיכה ולצמוח. אתה מדבר על פרפורמר אחד שאתה יכול לזרוק להקה אמיתית מאחור, לנעול באולפן עם כמה כותבי שירים אמיתיים במשך חודש, להוציא תקליט ובתקווה להרוויח קצת כסף. אם זה משתבש, אם כוכב הפופ מסתבך או איכשהו מפסיק להיות פרודוקטיבי, אתה קוצץ את ההפסדים שלך ומעבור לכוכב הפופ הבא ומנסה שוב. להקציף, לשטוף, לחזור.
השווה את זה לעבודה עם להקה. אתה יכול לדמיין שאתה מנסה לנהל את האישיות וההתנהגויות של הרולינג סטונס בשנות ה -60, לד זפלין בשנות ה -70, מוטלי קרו בשנות ה -80 או Guns N 'Roses בראשית שנות ה -90?
בעיניי הם כמה מלהקות הרוק המוכשרות בהיסטוריה, כולם מוזיקאים וכותבי שירים מצוינים, וכל מה שנכון בעולם המוזיקה. אבל הייתי מניח שאינספור מפיקים, מנהלים ומנהלים איבדו המון שינה מדאגה לאיזה חבר להקה עומד להיעצר, להתחרפן ולהיגמל, ללכת על זלילה, להילחם, להתרסק מכונית או גרוע מזה .
אם רק אחד מחמשת החבר'ה בלהקה שלך הולך לבונוסים לזמן מה כל הפרויקט נעצר. עבור כל העיתונות הרעה שג'סטין ביבר זוכה להתנהלות לא נכונה, הוא ילד מקהלה לעומת מוטלי קרו עוד באותו היום.
להקות רוק טובות כל כך מדהימות מכיוון שהן צועדות באותו מסוכן מסוכן, אך נטייה זו לאסון גורמת להן גם השקעות קשות. מנקודת מבט זו, אם אתה מפיק מוסיקה אתה לא מעדיף להתמודד עם נסיכת פופ להחלפה במקום להקת רוק סוערת, בקושי ניתנת לשליטה?
תרבות ומוזיקה צרכנית
כל זה יהיה נקודה מדויקת אם אנשים היו יותר תובעניים בכל הקשור למוזיקה. וזה מביא אותי לתיאוריה השנייה שלי.
אם אתם קוראים זאת, מוסיקה של מוזיקאים אמיתיים היא כנראה חשובה מאוד עבורכם. זה גם חשוב לי, אבל למרבה הצער, רוב האנשים לא מרגישים כמו שאנחנו עושים. הם אוהבים מספיק מוזיקה, אבל זה די רעשי רקע בחייהם. הם עשויים להסיט לאמן פופולרי או לשיר אופנתי לזמן מה, אך די מהר הם עוברים למשהו אחר.
בעולם שהולך במהירות ונשלט על ידי מדיה חברתית, יש יותר פופ במוזיקת הפופ מאי פעם. אם זה טרנד, משותף או אהוב (או מופיע בטלוויזיה ברשת הבוקר) הוא יקבל תשומת לב. יכול להיות שמדובר בתשומת לב חולפת, אבל זה בסדר.
כל עוד אנשים יקבלו מוסיקה תת-נקודתית שנוצרה על ידי מבצעים תת-נקביים, זה מה שתוויות התקליטים ימשיכו לדחוף. שוב, אתה יכול להאשים אותם?
אותו דבר קורה בהיבטים אחרים של החברה. מדוע רשתות הטלוויזיה הגדולות יטרחו לייצר חומר מהות כאשר אנשים יקפיצו בקלות תכניות ריאליטי ותחרויות כישרונות? מדוע חברת בידור גדולה תטרח להפיק סרטים חדשים וחדשניים כשהיו יכולים להסתדר באותה מידה על ידי קנייה וניצול של זיכיונות אחרים, או להקות מחדש של להיטים של פעם?
זה יותר מכל דבר אחר, אני חושב שזה הכוח המניע את מותו של הסלע. בהתרחקות, לאנשים בתרבות הצריכה יש פשוט עמדה שונה מזו שעברו בעבר. זו הסיבה שהדיסק הקומפקטי יורד, וזה נותן לחברות התקליטים עוד יותר כוח לעצב על מה הצרכנים יבזבזו את כספם.
שוב, אל תאשימו את תוויות התקליטים. הם נותנים לאנשים את מה שהם נראים רוצים. זה ישתנה רק כשאנשים יזהו ואכפת להם מההבדל בין מוזיקה איכותית שנוצרה על ידי מוזיקאים אמיתיים וכותבי שירים אמיתיים, לבין מוזיקה שנוצרה פשוט לצריכה.
מוסיקת הרוק עדיין לא מתה
הנה העניין: מוזיקת רוק עדיין בסביבה, ויש המון אנשים שעדיין אוהבים אותה. לא רק המעריצים הוותיקים והמרוכזים ששרדו את שנות ה -80, אלא גם אנשים צעירים יותר. אך נראה כי אנשים רבים אוהבים רק בהקשר היסטורי. אנשים אוהבים AC / DC, ואן הלן ולד זפלין. כאשר הסרט התיעודי הזה של מוטלי קרו פגע בנטפליקס, כולם השתגעו על זה.
אבל איפה גרסת 2019 של AC / DC? איפה גרסת 2019 של לד זפלין? הלהקה הזו נמצאת שם איפשהו והעולם צריך אותם. הם מתאמנים שעות כל שבוע במוסך כלשהו או במרתף טחוב, כותבים את המוזיקה שלהם, מנגנים כל מה שהם יכולים להשיג, ונגן הגיטרה שלהם מקפיץ את הגבשת שלו כדי להשתפר בכלי שלו.
אם אתה רוצה לעשות קצת חפירות תמצא אותם. תמיד הייתי מאמין גדול בציד מוסיקת מחתרת טובה, ואתה בטח לא צריך לסמוך על התקשורת המיינסטרים כדי לומר לך למה להאזין. זה היה נכון בכל עשור, כפי שהוא היום.
זה אולי נראה כאילו אני אומר כל דבר שאינו מוזיקת רוק עם גיטרות בוערות, אין לו שום ערך. זה לא נכון. הייתי מרגש אם הג'אז, הבלוז, הכחול או הקלאס יפתחו פתאום ויהפכו לצורת המוזיקה הפופולרית ביותר שם. אולי נראה מופעים כמו America's Got Bach או Chicken Pickin 'with the Stars . כמה זה יהיה מדהים?
כל מה שאני אומר זה בושה בוכה שמוזיקאים שעובדים כל כך קשה להצטיין בכלי הנגינה שלהם חייבים לעבוד בעבודות חלקיות כדי להסתדר בזמן שמבצעי פופ מעולים הופכים למיליונרים.
עולם הרוק זקוק לגיבור גיטרה
הם אומרים שהדברים עוברים במחזורים, אז אולי זה רק עניין של זמן עד שהגיטריסט ההוא באותה להקה אחת יפתח מהפכה שתשנה הכל. עד אז, אנו יכולים להמשיך לחפש מוזיקת רוק מחתרתית ולתמוך באותם מוזיקאים הנלחמים במאבק הטוב.
אנשים עשויים לקרוא לי דינוזאור בגלל השקפותיי במוזיקה. אני בסדר עם זה כי מה שאני רואה היום בעולם המוזיקה פשוט לא משתווה לעשורים שחלפו. אני לא יכול להעמיד פנים שזה בסדר לצורך הכניסה. אני אוהב יותר מדי מוזיקה וגיטרה.
חוץ מזה, דינוזאורים אכן השתנו. חוקרים רבים מאמינים שחלקם התפתחו לציפורים. אז אתה אומר לי מה מדהים יותר: דינוזאור או ציפור? טירנוזאורוס רקס או דרור?
אתה יודע איזה אתה בוחר. זו הסיבה שאתה נגן גיטרה.
